ירושלמי מאיר/מסכת ביצה/פרק א
פרק ראשון - ביצה שנולדה
[עריכה]
ירושלמי ביצה, פרק א, הלכה א
[עריכה]
מתני’: ביצה שנולדה ביום טוב, °בית שמאי אומרים תיאכל, ו°בית הלל אומרים א_א לא תיאכל:
גמ’: מה טעמון ד°בית שמאי ? מוכנת היא על גב אמה. מה טעמון ד°בית הלל ? נעשית כמוקצה שיבש קדם שבת ולא ידע בו. אילו מוקצה שיבש ולא ידע בו שמא אינו אסור? והא תני, השוחט את התרנגולת ומצא בתוכה בצים, אף על פי שהן גמורות א_ב הרי אלו מותרות. למה מותרות? הרי לא ידע שימצא ביצים גמורות? רבי חנניה° ורבי מנא° בן יונה, חד אמר ביצים בתוך התרנגולת אפילו כשנגמרו הרי הם חלק מהתרנגולת והוי אוכלה דאפרת חתיכת אוכל שנפרד מחתיכת אוכל אחרת ורק עם יציאתה נוצר משהו חדש. והראיה, שהרי לא דומה טעם אכילתה מבפנים לטעם אכילתה מבחוץ. וחורנה אמר ראיה שרק עם יציאתה נוצר משהו חדש, שהרי אינה נגמרת וראויה לאפרוח עד שתצא לחוץ. אם הבצים הם חלק מהתרנגולת א_ג מה הן בחלב? נאמר אם היו מעורות לגידים אסורות, ואם לאו מותרות. הכל מודין א_ד בביצה שיצא רובה מערב יום טוב שהיא נאכלת ביום טוב. במה פליגין חולקים? בשיצא מיעוטה. °בית שמאי אומרים תיאכל, ו°בית הלל אומרים לא תיאכל. כשם שהיא אסורה לאכל, כך היא א_ה אסורה לטלטל. נתערבה אחת במאה, או אחת באלף, א_ו כולן אסורות. מה האם זה רק למאן דאמר א_ז ספק הכן אסור, ברם למאן דאמר ספק הכן מותר, אף כאן יהיה מותר כמו שהוא מתיר פירות שספק אם נשרו בשבת?
מודה הוא הכא שהוא אסור וזה לא דומה לפירות הנושרין שספק מהיום נשרו ספק מאתמול נשרו. כיוון ששם לא הוחזק איסור, כי אולי כולם נשרו מאתמול . ברם הכא אבל כאן, יש כאן אחת שהיא ודאי אסורה , והיא מוכחת על כולן. וכיוון שהוחזק איסור בדבר שיש לו מתירין, לא בטל . אחרים אומרים משם °רבי אליעזר בן הורקנוס, תיאכל היא ואמה. מהו תאכל היא ואמה? אם היתה אמה מוכנת לשחיטה תהא מותרת, ואם לאו אסורה. ואין כל התרנגולים מוכנין לשחיטה? אמר רבי אבא° , תיאכל בהכינה של אמה. שאם היתה התרנגולת עומדת לאכילה, אף ביצתה מותרת. ואם הייתה עומדת לגדל ביצים והרי היא מוקצה ואסורה, אף ביצתה אסורה . עגל שנולד ביום טוב א_ח מותר, שהוא מתיר עצמו בשחיטה שמתוך שהשחיטה מוציאה אותו מדין אבר מן החי, היא מוציאה אותו גם מדין מוקצה. רבי זעירא° בעי שאל, מעתה, מדברית תהא מותרת, שהיא מתרת עצמה בשחיטה. ולמה תנן אין שוחטים את המדבריות?
צבייה תהא מותרת, שהיא מתרת עצמה בשחיטה. ולמה תנן, מצודות חיה ועופות ודגים שעשאן מערב יום טוב לא יטול מהן ביום טוב? חזר רבי זעירה° ואמר, עגל מאתמול הוא נגמר. ברם הכא אבל כאן, ביצה בו ביום נגמרה, בו ביום נולדה. אמר רבי אבא° , הבריתא שמתירה עגל שנולד בגלל הסברה שכבר נגמר קדם לידתו , אתייא הולכת כמאן דאמר, הבהמה יולדת לחדשים מקוטעין, שאף שהעגל נולד היום, כבר נגמר כמה ימים קדם . ברם כמאן דאמר בהמה יולדת לחדשים מסויימין, עגל צריך להיות מוקצה כמו ביצה, שהרי אף העגל נולד ונגמר בו ביום . ואפילו למאן דאמר יולדת למקוטעים הרי גם הוא מודה שפעמים שיולדת בזמן. הגע עצמך שסיים סימן אימתי עלה עליה זכר ונמצא שביום טוב העגל גם נגמר וגם נולד? האם העגל מוקצה ואסור ?. האם גם גוזל שנולד ביום טוב יהיה מותר, שהוא מתיר עצמו בשחיטה? מה השאלה לא כן תני, ביצים שריקימו וגוזלים שלא העלו עליהן כנפים, אסורין משום שקץ ואין לוקין עליהם משום נבלה. ואמר רבי חגי° , ואפילו שחטן? אמר רבי אבון° , תיפתר באילין דנפקין באילו שיצאו מהביצה וכנפיהון עליהן. אמר רבי אבהו° בשם רבי יוסה בי רבי חנינה° . כל שתשמישו ביום מוליד ביום, בלילה מוליד בלילה. התיבון, הרי התרנגולת, הרי אין תשמישה אלא ביום והיא יולדת בין ביום בין בלילה? אמר רבי אבון° , שנייא היא שכן היא יולדת בלא זכר. ואותם שנולדים בלילה הם מתרנגולת שחיה ללא זכר. אמר רבי זעירא° בשם גידול° , עגל שנולד מן הטריפה ביום טוב מותר אף שאימו מוקצה . דנעשה כדבר מוכן טמון בדבר שאינו מוכן. תמן תנינן, ביצת נבילה אם יש בה כיוצא בה נמכרת בשוק מותרת, ואם לאו אסורה כדברי °בית שמאי . א_ט ו°בית הלל אוסרין אפילו אם יש כיוצא בה נמכרת בשוק . מה טעמא ד°בית שמאי ? גמורה הייתה עד שלא תתנבל ולא הוסיפה הביצה אחרי שנתנבלה התרנגולת כלום. אם הביצה אינה מוסיפה לגדול אחרי שנתנבלה התרנגולת מעתה אפילו אין כיוצא בה נמכרת בשוק תהא מותרת? אם אומר את כן, נמצאת מתיר שלל של ביצים שהם כגוך התרנגולת והם אסורים משום נבלה. וגזרינן על כל הביצים עד שיגמרו, לפי שאין גבול אחר ברור שיאמרו שעד כאן אסור ומכאן מותר קא סלקא דעתין שביצים שנמצאו בתוך התרנגולת וקיבה חלב שנמצא בקיבה של נבלה דינם שווה, ששניהם היתר שנמצא בתוך איסור. אם כך קשה, °בית הלל כמשנה הראשונה ו°בית שמאי
כמשנה האחרונה? דאמר רבי חייה° בשם רבי יוחנן° בר נפחא. בראשונה היו אומרים, אין מעמידין לא בקיבת הנבלה ולא בקיבת העבודת כוכבים ומזלות. חזרו לומר מעמידין בקיבת הנבילה, ואין מעמידין בקיבת העבודת כוכבים ומזלות. אמר רבי יוסי ברבי בון° , שמואל בר אבא° בעי מה שאל האם, רבי יוחנן° בר נפחא מעמיד את המשנה כ°רבי אליעזר בן הורקנוס שקיבת עבודת כוכבים ומזלות אסורה ? ד°רבי אליעזר בן הורקנוס אמר, סתם מחשבת עובד כוכבים ומזלות לעבודת כוכבים ומזלות ולכן אפילו פרש בעלמה אסור. דכתיב לא ידבק בידך מאומה מן החרם. אמר רבי יסה° אסי בשם רבי יוחנן° בר נפחא. בראשונה היו אומרים אין מעמידין לא בקיבת הנבילה ולא בקיבת העבודת כוכבים ומזלות. וחזרו לומר מעמידין בין בקיבת הנבילה בין בקיבת העבודת כוכבים ומזלות כדעת חכמים שאין אומרים סתם מחשבת גוי לעבודה זרה . אמר רבי יוסי° בר זבידא, לשון מתניתא מסייעה לרבי חייא בר אבא° דתנן, קיבת העבודת כוכבים ומזלות וקיבת הנבילה אסורה כמשנה ראשונה, משמע שרק לגבי קיבת נבילה יש הבדל בין משנה ראשונה לאחרונה אבל קיבלת עבודת כוכבים ומזלות גם למשנה אחרונה אסורה . כשירה שינקה מן הטריפה וטרפה שינקה מן הכשרה, קיבתה אסורה כמשנה הראשונה. זה מפני שהוא אסור, וזה מפני שנמצא בתוך איסור. וטריפה שינקה מן הכשירה וכשרה שינקה מן הטרפהה א_י קיבתה מותרת כמשנה אחרונה ,שהקיבה אינו אלא פרש בעלמה. אפילו דיסברון °בית שמאי ו°בית הלל כמשנה האחרונה שקיבה מותרת , ביצה אסורה? שביצה גידולי גופה, קיבה ממקום אחר באת. ואתיא כההיא דאמר רבי יוסה ברבי בון° בשם רבי יוחנן° בר נפחא, מעשה בבניו של °יהודה בן שמועי , שביקעו להם זאבים יותר משלש מאות צאן, ובא מעשה לפני חכמים והותרו קיבותיהם. אף שביצת נבלה אסורה. דאמרו ביצה גידולי גופה, קיבה ממקום אחר באת. תני , נולדה ביום טוב תיאכל בשבת, ובשבת תיאכל ביום טוב. °רבי יודה אמר משם °רבי אליעזר בן הורקנוס? עדיין היא המחלוקת, שבית °שמאי אומרים תיאכל א_יא ו°בית הלל אומרים לא תיאכל. רבי חנינה° הורי לציפוראיי בספחי חרדל שמותרים בשביעית ובביצה כ°רבי יודה שנולדה בזה אסורה בזה . עאל נכנס רבי יוחנן° בר נפחא ודרש להון כרבנן דהכא של ארץ ישראל שביצה שנולדה בזה תאכל בזה . וכרבנן דתמן של בבל שספיחי חרדל אסורים? אמר רבי אבא בר זמינא° בשם רבי יוצדק° , מן קומי אילין תרתין מילייא מפני שני דברים אלו נחת ירד רבי יוחנן° בר נפחא מן ציפורין לטיברייא. אמר, מה איתיתון לי ההן סבא מה הבאתים לי את הזקן הזה, דאנא שרי מתיר והוא אסר, אנא אסר והוא שרי
אמר רבי אבא° , אתא עובדא קומי בא מקרה לפני רבי יסא° אסי, ובעא מיעבד ביקש לעשות כרבי יוחנן° בר נפחא שפסק כרבנן ששתי קדושות הן . כד שמע דרב° ורבי חנינה° תרויהון פליגין וסוברים כ°רבי יהודה בר עילאי שקדושה אחת היא , שרע מינה נמנע מלהורות. דאיתפלגון, שירי פתילה, שירי מדורה, שירי שמן, שכבו בשבת, מהו להדליקם ביום טוב? רב° ורבי חנינה° תריהון אמרין, אסור. ורבי יוחנן° בר נפחא אמר, א_יב מותר. אמר רבי מנא° בן יונה קומי רבי יודן° , מה אפכן לה מה משווים פתילה גבי ביצה? ביצה היתה ראויה לאכילה אגב אמה ואולי יש מקום להקל יותר מפתילה? אמר לו, מן מה דאנן חמיי רבנן מדמיי לה ממה שאנו רואים שחכמים משווים, שהרי גם בביצה וגם בפתילה רב° ורבי חנינה° חולקים, הדא אמרה היא הדא היא הדא זה אומר שהטעם של זה כמו הטעם של זה. משם ארבעה זקנים אמרו, הנאכל עירובו בראשון, א_יג הרי הוא כבני עירו בשני, ששני קדושת הם. אמר רב חונה° בשם רב° הלכה כארבעה זקנים. רב חסדא° בעי שאל, מחלפה שטתיה דרב° האם רב חזר בו? תמן בעירובין הוא עבד לה שתי קדושות, והכא הוא עבד לה קדושה אחת? דאיתפלגון, שירי פתילה שירי מדורה שירי שמן שכבו בשבת, מהו להדליקם ביום טוב? רב° ורבי חנינה° תרויהון אמרין, אסור שקדושה אחת הן . ורבי יוחנן° בר נפחא אמר מותר. ואמר רבי מנא° בן יונה קומי רבי יודן° , מה אפכן לה מה משווים פתילה גבי ביצה? אמר לו מן מה דאנן חמיי רבנן מדמיי לה ממה שאנו רואים שחכמים משווים שהרי גם בביצה וגם בפתילה רב° ורבי חנינה° חולקים, הדא אמרה היא הדא היא הדא זה אומר שהטעם של זה כמו הטעם של זה. ונשאר בקושיה. תנן, ביצה שנולדה ביום טוב, °בית שמאי אומרים תיאכל, ו°בית הלל אומרים לא תיאכל : הכל מודין בפירות הנושרין שהן אסורין. רבי בון בר חייה° בעא קומי שאל את רבי זעירה° , ל°בית שמאי שהתירו ביצה ואסרו נושרין. מה בין נשרין מה בין בצים? אמר לו, אילו נשרין היו מחוברים באימותיהן, שמא אינן אסורין? לכן אף אחר שנשרו הם אסורים משום מוקצה לפי שלא היו מוכנים . אילו בצים באימותיהן שמא אינן מותרות? לכן אף אחר שנולדו הם מותרים לפי שהיו מוכנים אגב אימם? תנן? ו°בית הלל אומרים לא תיאכל : מעתה נולדה ביום טוב לא תיאכל בשבת, בשבת לא תיאכל ביום טוב? שהרי בין השמשות היתה אסורה, וכיוון דאתקצאי בין השמשות אתקצאי לכולי יומא. אמר לו, וכיני אפשר לאמר כך?, לא דייך שהחמרתה עליה שאם נולדה ביום טוב לא תיאכל ביום טוב, בשבת לא תיאכל בשבת. אף שמצד הדין היתה צריכה להיות מותרת שהרי היא מוכנה אגב אמה, אלא שאת מבקש להחמיר עליה שאם נולדה ביום טוב, לא תיאכל בשבת. בשבתלא תיאכל ביום טוב? רבי ירמיה° בעי שאל, עיטורי סוכה
בשמיני עצרת מה הן? חזר רבי ירמיה° ואמר, כל שבעה הן בטילין על גב סוכה. מיכן והילך בהכינן הן ומותרות . רבי יוסה° אסי אמר, כל שבעה קדושת סוכה חל עליהן, א_יד מיכן והילך קדושת יום טוב עליהן ואסורים גם בשמיני מיגו דאתקצאי בין השמשות . מה אתא מישאול במה יש מקום להסתפק? יום טוב שחל להיות ערב שבת, למאן דאמר שתי קדושות הן כגון שחל שמיני עצרת ביום שישי השאלה האם גם בשבת נאסר? האם אומרים מיגו דאתקצאי על דבר שהוא עצמו לא נאסר אלא במיגו
ירושלמי ביצה, פרק א, הלכה ב
[עריכה]
מתני’: °בית שמאי אומרים שאור כזית וחמץ ככותבת, ו°בית הלל אומרים זה וזה בכזית:
גמ’: תנן, °בית שמאי אומרים וחמץ בככותבת. אמר רבי זריקן° בשם רבי יוסי בן חנינה° . לא שנו אלא לביעורו, הא לאכילה כזית. אמר רבי אבהו° בשם רבי יוחנן° בר נפחא, בין לביעורו בין לאכילה בככותבת . קם נפגש רבי מנא° בן יונה עם חזקיה° , ואמר חזקיה° , לאכילה בכזית . אמר לו, מן הן שמע רב הדא מילתא? אמר לו, מן רבי אבהו° . אמר לו ואוף, אנן אמרין דרבי אבהו° אמר בשם רבי יוחנן° בר נפחא א_טו לביעורו בככותבת לאכילה בכזית דאי לא כן, הא תני שלושים ושש כריתות בתורה ואחד מהם האוכל חמץ בפסח. ואם היה חילוק בשיעור בין חמץ לשאור , ניתני שלשים ושבע כריתות בתורה, שהיה צריך למנות חמץ שהוא בכזית בניפרד ושאור שהוא בככותבת בניפרד
ירושלמי ביצה, פרק א, הלכה ג
[עריכה]
מתני’: השוחט חיה ועוף ביום טוב. °בית שמאי אומרים, יחפור בדקר ויכסה, ו°בית הלל אומרים א_טז לא ישחוט אלא אם כן היה לו עפר מוכן. ומודין שאם שחט שיחפור בדקר ויכסה, שאפר הכירה מוכן:
גמ’: אמר רבי חייה° בשם רבי יוחנן° בר נפחא. המבשל נבילה ביום טוב, אינו לוקה, שהותר מכלל בישול ביום טוב. שמתוך שהותר בישול לצורך הותר אף שלא לצורך . רבי שמעון בן לקיש° אומר, לוקה. שלא הותר מכלל בישול אלא לאכילה בלבד. התיב רבי אבא בר ממל° על הדא דרבי יוחנן° בר נפחא. מעתה החורש ביום טוב אינו לוקה שהותר מכלל חרישה ביום טוב לצורך כיסוי דם? דתנן מודין שאם שחט שיחפור בדקר ויכסה. אמר רבי יוסה° אסי בשם רבי אילא° אילעא, הכא במאי עסקינן כאן במה מדובר? בשהיה לו דקר נעוץ ולא הותרה חרישה כדרכה. רבי שמי° אמר קומי רבי יוסה° אסי, ורבי אחא° אמר בשם רבי אילא° אילעא, אף בשלא היה לו דקר נעוץ וד°רבי שמעון בן יוחאי היא. ד°רבי שמעון בן יוחאי אמר, עד שיהא לו צורך בגופו של דבר. וכאן הוי מלאכה שאינה צריכה לגופה שהרי חופר ואין צריך אלא לעפר לכיסוי הדם. קם רבי יוסי° בר זבידא עם רבי אחא° , אמר לו,
אתה אמרתה הדא מילתא דבר זה שהמשנה כ°רבי שמעון בן יוחאי? ולא כן אמר רבי יוחנן° בר נפחא שלדברי °רבי מאיר יש עשרים וארבעה דברים מקולי °בית שמאי ומחומרי °בית הלל , והשוחט חיה או עוף ביום טוב אחד מהם. ולפי דבריך שהמשנה שלנו כ°רבי שמעון בן יוחאי ולא כ°רבי מאיר . אם כך למה לא אמר °רבי מאיר שיש רק עשרים ושלשה? ואם תאמר שהמשנה אף כ°רבי מאיר כיוון ש°רבי מאיר ו°רבי שמעון בן יוחאי שניהן אמרו דבר אחד שמלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עליה. והא תנן? המכבה את הנר מפני שהוא מתירא מפני גוים, מפני לסטים, מפני החולה שישן פטור. כחס על הנר, כחס על השמן, כחס על הפתילה חייב. ו°רבי יוסי בן חלפתא פוטר בכולן חוץ מן הפתילה, מפני שהוא עושה פחם. ואמרינן עליה , °רבי יוסי בן חלפתא ו°רבי שמעון בן יוחאי שניהן אמרו דבר אחד. אם גם °רבי מאיר סובר כ°רבי שמעון בן יוחאי, היה צריך לאמר ש°רבי מאיר ו°רבי יוסי בן חלפתא ו°רבי שמעון בן יוחאי שלשתן אמרו דבר אחד? אמר ליה רבי אחא° לרבי יוסי° בר זבידא, מה שאתה שואל זה למה לי להעמיד את המשנה במסכת ביצה השוחט חיה ועוף ביום טוב כ°רבי שמעון בן יוחאי? הא אפילו כרבנן אתיא? ולא משום מלאכה שאינה צריכה לגופה, אלא מפני דאין דרך חרישה בכך. אבל אם כך, מילין דצריכין לרבנן פשיטין לכון דברים שחכמים הסתפקו בהם לכם הם פשוטים. דאיתמר . פשיטא שאם קצר לצורך עשבים חייב משום קוצר, ואינו חייב משום שהוא מייפה את הקרקע. לא צורכה דא אלא לא בזה אלא בזה יש מקום להסתפק קצר לייפות את הקרקע. מהו שיהא חייב משום קוצר ומשום שהוא מייפה את הקרקע? משמע שרבנן הסתפקו בכך. לכן אי אפשר להעמיד את המשנה בביצה כרבנן. אמר לו, אפשר שמא שהסתפקה הגמרא גבי קצר לייפות את הקרקע מהו שיהא חייב משום קוצר ומשום מייפה את הקרקע. היה אליבא ד°רבי שמעון בן יוחאי . האם במקרה כזה שקוצר עצים ליפות את הקרקע ומסתמא ירצה להשתמש בהם, האם יהיה חייב גם משום קוצר או לא? ברם כרבנן שמחייבים במלאכה שאינה צריכה לגופה, פשוט שחייב. שמכל מקום הרי חרש, מכל מקום הרי קצר. אמר רבי מנא° בן יונה, מיליהון דרבנן דברי חכמים רבי חייא° רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי בשם רבי יוחנן° בר נפחא מסייעין לרבי יוסי° בר זבידא שאמר שקוצר ואינו צריך לעצים פטור אף לרבנן. דאמר רבי חייא° רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי בשם רבי יוחנן° בר נפחא. דג שסחטו. אם לגופו, הרי זה פטור. דכיוון שאינו צריך למיץ, אין זה סוחט . אם להוציא ציר הרי זה חייב. אף מכאן אין ראיה. שאפשר שלא אמר רבי יוחנן° בר נפחא אלא על דעת °רבי שמעון בן יוחאי . ברם כרבנן אפילו סחט צורך גופו חייב? דמכל מקום הרי סחט מכל מקום הרי הוציא ציר. תנן, שאפר כירה מוכן הוא. אמר רב אבון° בשם רבנן דתמן, מזה שהמשנה אמרה דין זה דווקא לגבי כיסוי דם ולא בסתם , זאת אומרת שאין אפר הכירה מוכן אלא למצות כיסוי הדם. אמר רבי מנא° בן יונה, בשלא הכינו מערב יום טוב , אבל אם הכינו, מכסין בו צואה ומצוה. ואתייא כהיא דאמר רבי שמי° , דאמר רבי שמי° , דרש רבי אחא° בשם רב יהודה° נשיאה, הכינו למצוה, מכסין בו מצוה דם ציפור אבל לא צואה. דמוכן לודאי לא הוי מוכן לספק. שודאי ישחט ויצטרך לכסות, אבל לא צואה שרק ספק אם יצטרך לכסות. הכינו לצואה, א_יז מכסין בה צואה ומצוה. דמוכן לספק הוי מוכן לודאי . רבי יוסה ברבי בון° אמר, איתפלגון נחלקו רבי זירא° ורבי אבא בר יוסף° , חד אמר יש הכן לצואה שהיא ספק. ואם הכין חול לצורך כיסוי צואה שהיא ספק, יכול לכסות בו צואה. וחורנה אמר, אין הכן לצואה. ואפילו אם הכין חול לצורך כיסוי צואה, אינו יכול לכסות בו צואה. מתיב הקשה מאן דאמר אין הכן למאן דאמר יש הכן. אם יש הכן לספק, שיכין חול ויכסה בו את הכוי? אמר לו כוי דרך בני אדם לטעות בו. שאם נתיר לכסות, יאמרו שהוא חיה ויבואו להתיר את חלבו . צואה אין דרך בני אדם לטעות בה
אמר לו, אם אומר את כן שגוזרים על דבר מותר שמא יבא להתיר דבר אסור, למה לא גזרו שאם שחט אף אם היה לו דקר נעוץ שלא יכסה? שמא אף הוא יחפור בדקר שאינו נעוץ ומכסה. תני הביא עפר לטוח את גגו, סיד לסוד את ביתו, מכסין בו אף שהם מוקצה. אית תניי תני, אין מכסין. אמר רבי יוסה ברבי בון° בשם רב חסדא° , מאן דאמר מכסין, לשעבר בדיעבד אם כבר שחט. מאן דאמר אין מכסין, בבא לישאל בתחילה שאומרים לו אל תשחט. תני °רבי יוסי בן חלפתא אומר, א_יח כוי אין מכסין את דמו מפני שהוא ספק. ומה אם מילה שוודייה דוחה את השבת, אין ספיקה דוחה את יום טוב. כיסוי הדם שאין וודייו דוחה את השבת, דין הוא שלא ידחה ספיקו את יום טוב. מה פירוש שאין וודייו דוחה את השבת ומותר לשחוט בשבת? רבי יוסה° אסי אמר לה סתם בלי לציין בשם מי נאמרו הדברים, רבי יוסה ברבי בון° אמר בשם רבי יוחנן° בר נפחא, א_יט בשוחט לחולה. אמרו לו, והרי שופר שבגבולים יוכיח, שאין וודייו ודאי ראש השנה דוחה שבת . והרי ספיקו דוחה יום טוב שתוקעים ביום טוב שני . מה ספק יש שם? ממה נפשך מותר לתקוע. אם יום חול הוא יתקע, יום טוב הוא יתקע. אמר רבי חנינה° בשם רבי אחא° , מה שנאמר שספיקו דוחה יום טוב הכוונה לאנדרוגינס שתקע שספק שמא הוא אשה ופטור ותני כן א_כ אנדרוגינס מוציא את מינו ואינו מוציא את שאינו מינו. טומטום אינו מוציא לא את מינו ולא את שאינו מינו, רואים שאנדרוגינוס אף שהוא ספק תוקע ביום טוב. רבי יוסי° בר זבידא בעי, אם באנדרוגינוס שתקע, בדא תני על הבריתא דתני °רבי יוסי בן חלפתא אומר, כוי אין מכסין את דמו מפני שהוא ספק. ומה אם מילה שוודייה דוחה את השבת, אין ספיקה דוחה את יום טוב. כיסוי הדם שאין וודייו דוחה את השבת, דין הוא שלא ידחה ספיקו את יום טוב זה קל וחומר שאין עליו תשובה. הרי אם °רבי יוסי בן חלפתא סובר שאנדרוגינוס תוקע לכתחילה, הרי זו תשובה טובה שדוחה את הקל וחומר? אלא כנראה שמה שנאמר שאנדרוגינס מוציא את מינו, הכוונה אם תקע בדיעבד . מי אמר שזה קל וחומר שאין עליו תשובה? דאמר רבי אבין° , זה אחד מד' דברים שהיה רבי חייה° הגדול אומר שאין להן תשובה, והשיב רבי אלעזר בנו של רבי אלעזר הקפר° , מה אם מילה שאין ספיקה דוחה את יום טוב, שכן אין וודייה דוחה את לילי יום טוב שהרי לא מלים בלילה, תאמר בכיסוי הדם שוודייו דוחה את לילי יום טוב, הואיל וודייו דוחה את לילי יום טוב, דין הוא שידחה ספיקו את יום טוב. וקמת כמה דצרכת לרבנן קדמאיי וקשת בידיהון נשאר המצב כמו שהיה קשה לרבי חייא° רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי מה חכמים ענו ל°רבי יוסי בן חלפתא, כן צרכת לרבנן אחרא וקשת בידיהון כך נשאר קשה לרבי יוסי° בר זבידא אחר שדחה את דברי רבי חנינה° בשם רבי אחא° שהראיה מאנדרוגינוס. על דעתיה דרבי אחא° אנדרוגינס מוציא את מינו בתחילה. לכן הביא ראיה משם , על דעתיה ד°רבי יוסה אנדרוגינס לכתחילה אסור לתקוע. ןהבריתא שאמרה שאנדרוגינס מוציא את מינו זה רק לשעבר ואין משם ראיה: תנן , ומודים שאם שחט שיחפור בדקר ויכסה, שאפר הכירה מוכן: הדא דאת אמר א_כא באפר שהוסק מערב יום טוב, אבל באפר שהוסק ביום טוב לא, משום דהוי נולד. במה דברים אמורים, בשלא שחט, אבל אם שחט, א_כב מוטב שיטול מאפר שהוסק ביום טוב, ואל יחפור בדקר ויכסה
חברייא אמרין, הסיבה שאף חכמים התירו שיחפור בדקר ויכסה זה לא מפני שהם סוברים כ°רבי שמעון בן יוחאי, אלא מפני שמצות עשה דוחה למצוה בלא תעשה. על דעתיה דרבי יונה° דו אמר מצות עשה דוחה למצוה בלא תעשה, אף על פי שאינה כתובה בצידה בסמוך לה ניחא. על דעתיה דרבי יוסי° בר זבידא דו אמר אין מצות עשה דוחה בלא תעשה, אלא אם כן היתה כתובה בצידה. בסמוך לה כמו גדילים תעשה לך וסמיך ליה לא תלבש שעטנז למה התירו ? מכיון שהתחיל במצוה אומר לו מרק. דכיוון שהתורה התירה שחיטה ביום טוב לצורך אוכל נפש, אף כיסוי הדם שהוא חלק ממצוות השחיטה הותר ובמקרה כזה עשה דוחה לא תעשה אפילו שאינו בצידו. רבי זעירה° בעי, קערה שחקקה קוף מהו האם נחשב נולד? רבי יוסה ברבי בון° אמר, איתפלגון רבי זעירה° ורב המנונא° , חד אמר אסור, וחרנה אמר מותר. מאן דאמר אסור דנעשה כמוקצה שיבש ולא ידע בו. מאן דאמר מותר, נעשה כטבל שתיקנו שוגג שהוא מותר . מאן דאמר אסור . מהו לשתמש על גב מקומה כגון אם הייתה הפוכה שהרי לא משתמש במה שחידש הקוף אלא בחלק האחורי שהיה גם קדם? פשיטא שמותר, וכי כך אנו אומרים אסור להשתמש על גבי קרקע?
ירושלמי ביצה, פרק א, הלכה ד
[עריכה]
מתני’: °בית שמאי אומרים, אין מוליכין את הסולם משובך לשובך, אבל מטהו מחלון לחלון, ו°בית הלל א_כג מתירין. °בית שמאי אומרים, לא יטול אלא אם כן נענע מבעוד יום, ו°בית הלל אומרים, א_כד עומד ואומר זה וזה אני נוטל:
גמ’: רבי יהודה ברבי חייה° נפק לברא יצא לחוץ, שאלון ליה, סולם של עלייה מהו? אמר לון, שרי מותר הוא חשב שאף בסולם של עליה מחלוקת והלכה כבית הילל. כד דאתא גבי אבוה כאשר בא אצל אביו אמר לו, מה מעשה בא לידיך? אמר לו, היתרתי להן סולם של עלייה. ואקים רבי חייה° תניי קומוי ותנא העמיד אדם שילמד את הציבור את הבריתא שאמרה במה דברים אמורים? בסולם של שובך, אבל א_כה בסולם של עלייה אסור. מה בין סולם של שובך מה בין סולם של עלייה? אמר רבי יעקב בר אחא° סולם של שובך, מלאכתו להיתר. שהתירו לטפס ביום טוב ולקחת גוזלות דהוי מלאכה שאי אפשר לעשותה מערב יום טוב כיוון שאם עשה הוא מלאכתו מאתמול, אולי עדין כחושין הן הגוזלות . סולם של עלייה אסור. שהרי יכול הוא לעשות מלאכתו מאתמול להוריד כל מה שצריך מהעליה. רבי יוסי ברבי בון° אמר , סולם של שובך יכול הוא לעמוד
עליו ולעשות מלאכתו שהכל רואים שמלאכתו מלכת היתר . סולם של עלייה אינו יכול לעמוד עליו ולעשות מלאכתו, שמלאכתו לאיסור, שהרואה אומר להטיח גגו הוא צריך . סולם של שובך התירו אפילו שהוא עולה בו לעלייה. סולם של עלייה אסרו אפילו שהוא עולה בו לשובך. ואף שכלי שמלאכתו לאיסור לצורך גופו מותר, כאן אסרו מפני מראית עין: °בית שמאי אומרים, לא יטול אלא אם כן ניענע מבעוד יום: מחלפה שיטתון דבית שמאי האם בית שמאי חזרו בהם דתנינן תמן, ועוד אמר °רבי אליעזר בן הורקנוס, עומד הוא אדם על המוקצה ערב שבת בשביעית ואומר, מיכן אני אוכל למחר ולא צריך לנענע. ו°רבי אליעזר בן הורקנוס לאו שמתי מבית שמאי הוא? חומר הוא בדבר שיש בו רוח חיים: °בית הלל אומרים, עומד ואומר זה וזה אני נוטל. מחלפה שיטתון דרבנן האם חכמים חזרו בהם? דתנינן ועוד אמר °רבי אליעזר בן הורקנוס, עומד אדם על המוקצה ערב שבת בשביעית ואומר, מיכן אני אוכל למחר. וחכמים אומרים, עד שירשום ואומר מיכן ועד כאן: והכא אינון אמרין הכן שצריך לאמר זה וזה אני נוטל ולא די בהגדרה כללית של מכאן ועד כאן אני נוטל. עוד אינון אית להון חומר הוא בדבר שיש בו רוח חיים. אמר רבי יוסה ברבי בון° , לוי° מקש על שובכה ואמר, יזכה לי שובכי למחר
ירושלמי ביצה, פרק א, הלכה ה
[עריכה]
מתני’: א_כו זימן שחורים ומצא לבנים, לבנים ומצא שחורים, שנים ומצא שלשה אסורין. א_כז שלשה ומצא שנים מותרין
א_כח בתוך הקן ומצא לפני הקן אסורין. ואם אין שם אלא הם הרי אלו מותרין:
גמ’: תנן? שלשה ומצא שנים מותרין . מתניתא ד°רבי דתני, הניח מאתים כסף מעשר שני ומצא מנה, מנה מונח ומנה מוטל דברי °רבי , וחכמים אומרים, א_כט חולין שאין דרך לקחת רק חלק ומסתמא לקח הכל ואילו אחרים ומשל חולין הם. תמן תנינן, האומר לבנו, מעשר שני בזוית זו ומצא בזוית אחרת, הרי אלו חולין. היה שם מנה ומצא מאתים השאר חולין. מאתים ומצא מנה הכל מעשר. אמר רבי יעקב בר אחא° בשם רבי יסא° אסי, ד°רבי היא, דתני הניח מאתים ומצא מנה, מנה מונח ומנה מוטל דברי °רבי , וחכמים אומרים חולין. חזר ואמר, משנתינו דברי הכל היא, שנייא בגוזלים שדרכן לפרוח. והא תני °רבי חלפתא בר שאול , הוא הדבר בגוזלים הוא הדבר בבצים. והרי בצים אינם יכולים לפרוח? אלא על כרחך הוי ד°רבי היא. אמר רבי יוסה° אסי אין הכרח לאמר שהמשנה שלנו כדברי °רבי . יתכן שכאן אף חכמים יודו ורק תמן שאביו הניח ובנו מצא והבן לא יודע מה הניח אביו. אמרו חכמים הכל חולין . ברם הכא, הוא הניח הוא מצא. ואף אם ימצא פחות כיוון שהוא מכיר שאלה הם שהוא הכין, גם חכמים מודים. רבי אבא בר כהן° אמר קומי לפני רבי יסה° אסי בשם רבי אחא° , הורי רבי אבא בר זבדא° במעשר שני, כהדא ד°רבי . תנן, הניח בתוך הקן ומצא לפני הקן אסורים . אמר רבי יודן° , הדא דאת אמר, בשהיו שם שתי קינים שאחד הכין ואחד לא הכין , אבל אם אין שם אלא קן אחד, לא בדא. מאי קא משמע לן? הא תנינן, אם אין שם אלא הן הרי אלו מותרין. אמר רבי יוסי בר בון° , אלמלא רבי יודן° , הייתי חושב שהדין כך דווקא אם זימן את כל מה שבקן ומצא אותם מחוץ לקן. כגון בשאין שם אלא גוזל אחד בלבד, או קן אחת שחורים בלבד וזימן את כולם בתוך הקן ובא ומצא את כולם חוץ לקן. אבל אם היה קן אחד ובתוכו שחורים ולבנים וזימן את השחורים בתוך הקן, ובא ומצא שחורים חוץ לקן והלבנים עפו, הייתי אומר כשם שהלבנים עפו אף השחורים עפו, ואלו שבחוץ אחרים הם שבאו מעלמה. קא משמע לןרבי יודן° שהם מותרים. תנן, אין מסלקין את התריסים ביום טוב ו°בית הלל מתירין אף להחזיר. אמר שמואל° בר אבא בר אבא, המלחם את התריסין, חייב משום בונה. וקשיא, דבר שאילו עשאו בשבת חייב חטאת,
°בית הלל מתירין ביום טוב לכתחילה אף להחזיר? אמר רבי חנניה° בשם רבי יוחנן° בר נפחא, א_להתירו סופו מפני תחילתו. שאם אומר את לו שלא יחזיר, אף הוא אינו פותח. ולא יפתח? אף הוא ממעט בשמחת יום טוב. אמר רבי אחא° , מחזיר ובלבד שלא יחזיר כל צורכו. אמר רבי יוסי ברבי בון° , כשאין שם פתח, אבל יש שם פתח, משתמש דרך הפתח ולא התירו לו לפתוח את התריס
ירושלמי ביצה, פרק א, הלכה ו
[עריכה]
מתני’: °בית שמאי אומרים, אין נוטלין את העלי לקצב עליו בשר, ו°בית הלל א_לא מתירין. °בית שמאי אומרים, אין נותנין את העור לפני הדריסה, ולא יגביהנו אלא אם כן יש עליו בשר, ו°בית הלל א_לב מתירין. °בית שמאי אומרים , אין מסלקין את התריסין ביום טוב, ו°בית הלל א_לג מתירין אף להחזיר:
גמ’: תנן, °בית שמאי אומרים אין נוטלין את העלי לקצב עליו בשר, ו°בית הלל מתירין . הא שלא לקצב עליו בשר, אסור אפילו ל°בית הלל , הדא היא דאמר רבי חיננה בר שלמיה° בשם רב° מודין חכמים ל°רבי נחמיה , בזיירה קורת בית הבד ומזורה כלי שחובטים בזתים ובוכנה עלי. בזיירה דו עצר ביה, ומזורה דו חבט ביה, ובוכנה דו כתת ביה: שכולם מוקצה מחמת חסרון כיס שאסור אפילו לצורך גופו או מקומו ורק לקצב בשר התירו לצורך שמחת יום טוב שאם לא תתיר אף הוא לא ישחט וימנע משמחת יום טוב? תנן , °בית שמאי אומרים אין נותנין את העור לפני הדריסה, ו°בית הלל מתירין. ושוין שלא יגרדנו. תנן, ולא יגביהנו אלא אם כן יש עליו כזית בשר . מה אנן קיימין? אם במחובר לו, כגופו הוא והבשר בטל לעור והכל מוקצה ואסור בטילטול . אם בפרוש, הדא היא דאמר רבי יעקב בר אחא חיננא קרתחייה° בשם רבי הושעיה° , דיסיקיא שיש בתוכה מעות, נותן עליה ככר ומטלטלה, כהדא
אנטיכי שהיה בה גחלים נפלת על רבי ירמיה° בשובתא, והשבון הניחו כיכר עליה ורימינה. לא שהלכה כרבי הושעיה° , אלא בגין רבי ירמיה° דלא יסכן: א_לד שוין שלא ימלחנו את העור, תני, אבל הוא מולח עליו בשר א_להלצלי, חברייא אמרי בשם רב° מולח הוא אדם דבר מרובה אף על פי שאינו יכול לוכל ממנו אלא דבר מועט. אמר רבי אחא° בשם רב° א_לומולח ומערים מולח ומערים, מלח בשר על העור הכא ומלח הכא, עד דו מלח כוליה
ירושלמי ביצה, פרק א, הלכה ז
[עריכה]
מתני’: °בית שמאי אומרים, אין מוציאין לא את הקטן ולא את הלולב ולא את ספר תורה לרשות הרבים, ו°בית הלל א_לזמתירין:
גמ’: תנן, °בית שמאי אומרים אין מוציאין לא את הקטן ולא את הלולב ולא את ספר תורה לרשות הרבים, ו°בית הלל מתירין . הא גדול שיכול ללכת לבד אסור. רבי שמואל בריה דרבי יוסה ברבי בון° אמר, אפילו גדול מותר. וליידא מילה ולאיזה דבר תנינן קטן? בא להודיעך כוחן של °בית שמאי עד איכן היו מחמירין. שמואל° בר אבא בר אבא מיטען הרימו אותו באפריון מערס שכונה לערס לשכונה, אמר רבי זעירה° קומי רבי יוסה° אסי, נאמר אולי הרימו אותו כיוון דהוה אסתניס. אבל גדול אחר אסור . אמר לו, בריא הוה מיני ומינך . תני °רבי ישמעאל בי רבי אומר, אבנים שישבנו עליהן בנערותינו, עשו עמנו מלחמה בזקנותינו שהם קררו והחלישו את הגוף. רבי יונה° מפקד לחברייא, לא תיתבון לכון על מסטובייתא ברייתא דסדרה אל תשבו על אצטבאות האבן שמחוץ לבית המדרש דבר עולא, דאינון צנינין שהם קרים. רב° מפקד לתלמידוי, לא תיתבון לכון על טבלה ברייתא דסדרה דאסי דאינון צנינין אל תשבו על טבלת האבן שמחוץ לבית המדרש של אסי בגלל שהם קרות. רבי אבהו° הוה נחת מסחי בהדין דימוסין דטיבריה ירד לרחוץ במרחצאות של טבריה, והוה מיסתמיך על תרין גוחיין והיה מסתמך על שני עבדים, שרעין העבדים החליקו נפלו מפעת משקלו וזקפין ורבי אבהו° הרים אותם שרעין וזקפין, אמרין ליה מהו הכין אם אתה כזה חזק למה אתה נשען עלינו? אמר לון, שימרתי כחי לזיקנותי. רב הונה° לא נחת לבית וועדא לא בא לבית המדרש ביום טוב לפי שהיה חלש . רב קטינא° שאיל, לא כן תני מטלטלין את האיסתניסין ולמה לא הרימו את רב הונא° ? רב חונה° הורי התיר לריש גלותא לצאת בכסא. רב חסדא° בעי, לא כן תני א_לחאין יוצאין בכסא, אחד אנשים ואחד נשים? ואפילו תלמיד חכם מתחיל אינו טועה בדבר הזה ורב חונה° טעי? רבי ירמיה° הורי התיר לבר גירנטי אסיא הרופא, מיטענה בסדינא שישאו אותו בתוך סדין, מיעול מבקרא ביישייא ללכת לבקר חולים אפילו בשובתא. מיישא בר בריה דרבי יהושע בן לוי° , מיטעון בסדינא מיעול מידרוש בציבורא בשובתא נשאו אותו בסדין ללכת לדרוש בציבור בשבת. אמר רבי זריקן° לרבי זעירה° . כד תיעול כאשר תלך לדרומא, את שאיל לה אם זה מותר . אשתאלת לרבי סימון° , אמר לון רבי סימון° בשם רבי יהושע בן לוי° מותר. ולא סוף דבר שצורך לרבים בו, אלא אפילו שמא יצרכו לו הרבים. דלמא את זה מספרים, רבי אלעזר° בן פדת ורבי אבא מרי° ורבי מתניה° , הורו למייתי פיתא התירו להביא לחם לארסקינס המושל בשובתא, שמא יצרכו לו הרבים. תני , ולא את המפתח שאין בו צורך ונוטל אותו עימו שלו יגנבו לו מהבית ובית הלל א_לטמתירין. אמר רב הושעיה בר רב יצחק° , הדא דאת אמר, במפתח של מחסן שיש בו אוכלין, שיש בזה קצת צורך אוכל נפש . אבל במפתח של כלים, לא בדא. והא רבי אבהו° יתיב ומתני ומפתחא דפלמנטרין של ארגז בידיה? פלפלין הוה ליה בגווה.
ירושלמי ביצה, פרק א, הלכה ח
[עריכה]
מתני' °בית שמאי אומרים אין מוליכין חלה ומתנות לכהן ביום טוב, בין שהורמו מאמש בין שהורמו מהיום, ו°בית הלל א_ממתירין. אמרו °בית שמאי גזירה שוה, חלה ומתנות מתנה לכהן, ותרומה מתנה לכהן, כשם שאין מוליכין את התרומה, כך לא יוליכו את המתנות. אמרו להן °בית הלל , לא, אם אמרתם בתרומה שאינו זכאי בהרמתה, תאמר במתנות שזכאי בהרמתן?:
גמ’: תני אמר °רבי יודה , לא נחלקו °בית שמאי ו°בית הלל שמוליכין את המתנות שהורמו ביום טוב, ואת המתנות שהורמו מערב יום טוב עם המתנות שהורמו ביום טוב. על מה נחלקו? על המתנות שהורמו ביום טוב לעצמן. ש°בית שמאי אוסרין, ו°בית הלל מתירין. תנן, אמרו להן °בית הלל . לא אם אמרתם בתרומה שאינו זכאי בהרמתה, תאמר במתנות שזכאי בהרמתן ? וקשייא על ד°בית הלל , וכי תרומה לעולם אינו זכאי בהרמתה? הגע עצמך שיש עליה תניי שהתנה מערב יום טוב שיפריש ביום טוב. שבכגון זה יכול להפריש ביום טוב ולמה גם במקרה כזה אסור להוליך את התרומה לכהן? גזרה זו מפני זו. תנן, אמרו להן °בית הלל , לא אם אמרתם בתרומה שאינו זכאי בהרמתה, תאמר במתנות שזכאי בהרמתן? ולמה לא תנינן לא אם אמרתם בחלה ומתנות שזכאי בהרמתן ? מפני חלה שהורמה ביום טוב מעיסה שגולגלה מערב יום טוב שאסור להוליכה לכהן . כהדא דתני, הלש עיסה ביום טוב, מפריש חלתה ביום טוב. א_מאלשה מערב יום טוב ושכח להפריש חלתה, אסור לטלטלה, ואין צורך לומר שאסור ליטול ממנה. עירס נתן מים בקמח מערב יום טוב אינו מפריש חלתה ביום טוב לא אמר. אלא אם לש מערב יום טוב אינו מפריש חלתה ביום טוב . אבל אם רק עירס נתן מים בקמח בערב יום טוב ולש ביום טוב, מפריש חלתה ביום טוב . והרי כבר משנתנה מים בקמח מערב יום טוב יכולה היתה להפריש. ולמה התירו לה להפריש ביום טוב ? אמר רבי שמואל אחוי דרבי ברכיה° , תיפתר בעיסה טמאה שאינו מפריש חלתה א_מבאלא בסוף. אמר רבי יוסה ברבי בון° , בדין היה בעיסה טהורה שלא יפריש חלתה אלא בסוף. ותקנה תיקנו בה שיפרישנה תחילה, שלא תטמא את העיסה ולא תוכל להפריש חלה בטהרה. תני, לש מערב יום טוב ושכח להפריש חלתה, אסור לטלטלה, ואין צורך לומר שאסור ליטול ממנה . מתניתא ביום טוב של פסח כיוון שחיב אחרי הפרשה לשרוף קדם שיחמיץ, אבל בעצרת ובחג מותר שיפריש ויניח בצד, רבי יוסה ברבי בון° ורבי חונה° אמרו בשם רבי אחא° , אפילו בעצרת ובחג אסור, על שם (שמות בא יב טז) כל מלאכה לא יעשה בהם.
ירושלמי ביצה, פרק א, הלכה ט
[עריכה]
מתני’: °בית שמאי אומרים תבלין נידוכין במדוך של עץ במקום מדוך של אבן שזה שינוי קל, והמלח בפך כד חרס ובעץ הפרור כף עץ שיהיה שינוי גדול. ו°בית הלל אומרים, א_מגתבלין נידוכין כדרכן במדוך של אבן, והמלח במדוך של עץ:
גמ’: וידוך מאתמול? חברייא אמרי בשם רבי יוחנן° בר נפחא, שטעמן מר מתקלקל. רבי זעירה° אמר בשם רבי יוחנן° בר נפחא, שטעמן פג נהיה פחות טוב. שמואל° בר אבא בר אבא שחק על סיטרא דמדוכתא צד המדוכה. רב° אמר, כל הנידוכין נידוכין כדרכן. רב חונה° רבי ירמיה° ורבי אימי° אמי בן נתן אמרי בשם רבי יוחנן° בר נפחא, השום והשחליים והחרדל נידוכין כדרכן. אמר רבי אבהו° בשם רבי יוחנן° בר נפחא, העושה אלונתין יין עם בשמים בשבת, חייב משום
מרקיח כשרוקח מיני בשמים הוי כמוליד ויש אומרים משום לש. הא ביום טוב מותר. חזקיה° אמר בשם רבי ירמיה° , העושה אלונתין אפילו ביום טוב, אסור משם מרקיח . יצחק דיהבא שאל לרבי יוחנן° בר נפחא, מהו מישחוק קונדיטון יין עם פלפלין ביומא טבא? אמר לו שרי מותר, ויהב לי ואנא שתיא ותביא לי ואני אשתה. רבי אבהו° אמר בשם רבי יהושע בן לוי° , שרי מותר. רבי זעירא° בעא קומי שאל את רבי אבהו° מאן דעביד טבאות מי שרוצה לנהוג לפי ההלכה לכתחילה לא שחיק ליה מאיתמל? אמר לו אין. מחלפה שיטתיה דרבי אבהו° האם רבי אבהו חזר בו? הכא הוא אמר שרי מותר, והכא הוא אמר לרבי ירמיה° שלכתחילה אסור ? אלא בגין דרבי אבהו° ידע דרבי זעירה° מחמיר ואנשי מקומו בני בבל אינון מחמרים בדבר זה , בגין כן הוא עבד דכוותהון לכן הוא נוהג כמותם ודבר שמותר ואחרים נהגו בו איסור אי אתה רשאי להתירו בפניהם. אית דבעי מימר יש שרצו לאמר, הכין כך אמר לו רבי אבהו° , מאן דבעי דייא טב מי שרוצה שהקונדיטון יהיה טוב, לא שחק ליה מן דאיתמל כי מפיג טעמו . רבי זעירה° שאל לקלה דרומה עבדיה דרבי יודן° נשייא הנשיא, האם שחק הוא ומרק קונדיטון עבור °רבי ביומא טבא? אמר לו אין, ולא רק זה אלא גם כל מיני סיקריקין תבלינים וצבעי מאכל הוא התיר לשחוק .°רבי יצחק ורבי אלעזר° בן פדת אמרו בשם רבי אימי אבוי דרבי אבודמא דציפורי° , מה פליגין °בית הלל ו°בית שמאי במלח? בכמות גדולה כפי שמולחים בשר ליתן לקדירה, הא בכמות קטנה כפי שמולחים בשר לצלי , מותר. אמר רבי נחום° , רבי שמואל בר אבא° בעי, הדא אטריתא אטריות, ליבש לזמן מרובה אסור, לקדירה מיד מותר, על יד על יד לכל היום צריכה ספק
ירושלמי ביצה, פרק א, הלכה י
[עריכה]
מתני’: הבורר קטנית ביום טוב, °בית שמאי אומרים בורר אוכל ואוכל. ו°בית הלל אומרים, א_מדבורר כדרכו בחיקו ובתמחוי, אבל לא בטבלה ולא בנפה ולא בכברה. °רבן גמליאל דיבנה אומר, אף מדיח ושולה:
גמ’: תנן, °בית שמאי אומרים, בורר אוכל ואוכל , רבי יונה° בעי, עשה כן בשבת על דעתיה ד°בית שמאי מהו שיהא חייב? אמר ליה רבי יוסה° אסי. ולמה לא? הרי ל°בית הלל ביום טוב בורר כדרכו בקנון ובתמחוי. אילו עשה כן בשבת על ד°בית הלל , שמא אינו חייב? אף הכא ל°בית שמאי חייב. אמר רבי מנא° בן יונה. יאות אמר רבי יונה° אבא , לא אתייא אין מקום לספק אלא על ד°בית שמאי . דל°בית הלל פשיטא שלא התירו בורר כדרכו אלא ביום טוב מפני אוכל נפש, ואם עשה כן בשבת חייב. אבל ל°בית שמאי יש מקום להסתפק האם הם התירו לברור אוכל מתוך פסולת רק ביום טוב, כיוון שאוכל נפש הותר אבל בשבת אסור. או שאוכל מתוך פסולת לא נחשב ברירה, ואף בשבת מותר . ברר אוכלים מתוך אוכלים. חזקיה° אמר חייב. רבי יוחנן° בר נפחא אמר א_מהפטור. מתניתא פליגא על חזקיה° דתני, נתערבו לו פירות בפירות . בורר ואוכל ובורר ומניח על השולחן. רבי בון בר חייה° אמר בשם רבי שמואל בר רב יצחק° . תיפתרשמניח על השולחן והיו אורחים אוכלים ראשונה ראשונה מה שמניח לפניהם. ותני ובלבד שלא יבור את כל אותו המין
’‘‘שנראה כבורר לאוצר. אם עשה כן בשבת. על דעתיה דחזקיה° חייב, שכן הבורר כדרכו בשבת חייב. על דעתיה דרבי יוחנן° בר נפחא אסור , שכן הבורר כדרכו במקום אחר כגון פסולת מתוך אוכל חייב. על דעתיה דחזקיה° אפילו עיגולין מן גו עיגולין עיגולי תאנים מתוך עיגולי תאנים ואפילו רימונים מן גו מתוך רימונים. אין כיני אם כך אפילו בני נש מן גו מתוך בני נש? מאי כדון? כל עמא מודיי להדא דרבי אימי° אמי בן נתן, דרבי אימי° אמי בן נתן הוה ליה אורחין אפיק קומיהון הוציא לפניהם תורמוסין ופסילייה הפסולת שלהם. אמר לון יהבון דעתכון דאתון מיכיל קונדסיה בסופה תתכוונו שאתם רוצים לאכול גם את הקליפות. ובזה גם חזקיה° מודה דכיוון שסופו לאכול הכל אין זה בורר . תני, אין בוררין ולא טוחנין ולא מרקדין. הבורר א_מוהטוחן א_מזוהמרקד בשבת נסקל. ביום טוב סופג את הארבעים. והתנינן, הבורר קטנית ביום טוב °בית הלל אומרים .בורר כדרכו בחיקו ובתמחוי? אמר רבי חנינה ענתנייה° . הברייתא שאוסרת , ד°רבן גמליאל דיבנה היא. ד°רבן גמליאל דיבנה אומר, אף מדיח ושולה, אבל לברור ללא שינוי אסור. והא תני, של בית °רבן גמליאל דיבנה היו שוחקין פילפלין בריחים שלהן. וכי לדעת °רבן גמליאל דיבנה , מותר לטחון ואסור לבור? אמר רבי יוסי° בר זבידא בשם רבי אילא° אילעא, לא התירו בית °רבן גמליאל דיבנה טחינה כדרכה, אלא בשינוי עשו . ומנין שאין בוררין ולא טוחנין ולא מרקידין? אמר רבי יוסי° בר זבידא בשם רבי שמעון בן לקיש° . דכתיב (שמות בא יב טז יז) כל מלאכה לא יעשה בהם וכ"ו ושמרתם את המצות. כל מלאכה עד ושמרתם את המצות אסורה. מלישה והילך שנותן מים וצריך לשמור שלא יחמיצו מותר ביום טוב . רבי יוסי° בר זבידא בעי שאל. אם כך, למה היה צריך את הפסוק אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם להתיר בישול ? רבי יוסה° אסי לא אמר כן שכך היה הלימוד, אלא כך. אמר רבי יוסה° אסי בשם רבי שמעון בן לקיש° (שמות בא יב טז יז) אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם. עד ושמרתם את המצות. דמלישה והילך שנותן מים וצריך לשמור שלא יחמיצו מותר ביום טוב לצורך אוכל נפש, אבל ברירה וטחינה אסור . תני חזקיה° ופליג. דתני חזקיה° . אך, הוא, לבדו . הרי אלו שלושה מיעוטין. שלא יקצור ולא יטחון ולא ירקד ביום טוב. אבל לברור מותר . רבי זעירה° ורבי חייה בר אשי° אמרו בשם שמואל° בר אבא בר אבא. א_מחהמשמר חייב משום בורר. אמר רבי זעירה° לא מסתברא דא שחייב משום בורר אלא משום מרקיד. רבי יונה° ורבי יוסה° אסי תריהון אמרין, בקדמיתא הוינון אמרין בתחילה היינו אומרים יאות אמר רבי זעירה° שחייב משום מרקד. דמה המרקד, קמח מלמעלן וסולת מלמטן . אף המשמר יין מלמטן ושמרים מלמעלן. ולא הוינן אמרין כלום וטעינו, דעל כרחך משמר כבורר. כיוון שמצאנו שהותרה ברירה מכללה ביום טוב, ומצאנו שהותר שימור מכללו ביום טוב . הותר ברירה דתנן , בורר כדרכו בחיקו ובתמחוי. והותר שימור דתנן , אף א_מטנותנין לתלויה ביום טוב. ולא מצאנו שהרקדה הותרה מכללה. דאמר רבי חנינה בר יסא° בשם רב יהודה° נשיאה א_נאין שונין לסנן פעם שניה את הקמח, אבל מרקידין לאחורי הנפה. הא כדרכו, אסור לרקד . אין תאמר שמשמר חייב משם מרקיד הוא, יהא אסור. אמר רבי יוסי ברבי בון° ודי לא כ°רבי יודה . דתני בשם °רבי יודה . אף במכשירי אוכל נפש התירו וכל שכן שהרקדה מותר. אבל עדין בעיא הדא מילתא קשה דבר זה. מהו לשנות לנפות פעם שניה את הקמח לאחורי הנפה כרבנן?
ירושלמי ביצה, פרק א, הלכה יא
[עריכה]
מתני’: °בית שמאי אומרים , אין משלחין ביום טוב אלא מנות. ו°בית הלל אומרין, א_נאמשלחין בהמה חיה ועוף חיין ושחוטין. משלחין יינות ושמנים וסלתים. אבל לא תבואה. °רבי שמעון בן יוחאי מתיר בתבואה:
גמ’: תנן, °בית שמאי אומרים, אין משלחין ביום טוב אלא מנות שמוכנות לאכילה. וקשיא על ד°בית שמאי . ירך גדולה מותר לשלחה אף שודאי לא יכול לאכלה כולה ביום טוב . גדי קטן אסור לשלחו אף שיכול להכינו ולאכלו כולו ביום טוב? אמר רבי יודן°
לא מסתברא שמה ש°בית שמאי אסרו לשלוח גדי, זה רק בטוענו לגדי על כתפו דהוי טרחה יתירה , אבל אם היה מושכו והולך מותר? דמה בין מושכו להוליכו לחבירו , מה בין מושכו להשקותו שמותר? רבי הושעיה רבה° אמר לרבי יודן נשייא° , שמעת מאביך תרנגולת מותר לטלטלה? אמר לו מה הקושיה ? אם היתה מוכנת לשחיטה מותרת, ואם לאו אסורה. ואין כל תרנגולין מוכנין לשחיטה? לא כן צריכה בזה יש מקום להסתפק האם אפילו אינה מוכנת, שעומדת לגדל ביצים יהיה מותר? אמרה לו בלחישה שמותר. אמר לו למה את אומרה לי בלחישה? אמר לו כשם ששמעתיה בלחישה, כך אני אומרה לך בלחישה. שלא רצו לפרסם שלא יזלזלו במוקצה. תני משלחין חטים שהן מאכל עסיסיות מין תבשיל עם חיטים שלמות, פול שהוא מאכל לודיות, שעורים שהן מאכל בהמה. והבריתא כדעת °רבי שמעון בן יוחאי לא כן האם לא כך תני משם °רבי שמעון בן יוחאי כתיב (שמות בא יב טז) אך אשר יעשה לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם . אף נפשות בהמה בכלל. אתיא ד°רבי שמעון בן יוחאי כשיטת °רבי עקיבא בן יוסף רבו. כמה ד°רבי עקיבא בן יוסף אמר, לכל נפש אף נפשות בהמה בכלל, כן °רבי שמעון בן יוחאי אומר לכל נפש אף נפשות בהמה בכלל
ירושלמי ביצה, פרק א, הלכה יב
[עריכה]
מתני’: א_נבמשלחין כלים בין תפורין בין שאינן תפורין, אף על פי שאין לצורך המועד. אבל לא סנדל מסומר ולא מנעל שאינו תפור. °רבי יהודה בר עילאי אומר, אף לא מנעל לבן מפני שצריך אומן. זה הכלל, כל שניאותין בו ביום טוב משלחין אותו:
גמ’: תנן, °רבי יהודה בר עילאי אומר, אף לא מנעל לבן מפני שצריך אומן. וכי כדי להשחיר את הנעל צריך אומן? הרי כל אחד יכול להשחיר בעצמו? אלא כיני מתניתא כך כוונת המשנה מפני שהוא צריך ביצת אומן. תני אין מפרקין את המנעל מעל האמוס ביום טוב, אבל מפרקין את המנעל מן האמוס בחולו של מועד . מתני' ד°רבי אליעזר בן הורקנוס דתנינן תמן, מנעל על האמוס, °רבי אליעזר בן הורקנוס מטהר שכל עוד שלא הורידו את הנעל מהאימוס לא נגמרה מלאכתו, וחכמים א_נגמטמאין. דברי הכל היא, שנייא היא הכא שהוא כמכשיר כלי ביום טוב. מהו להעמיד חלב ביום טוב? א_נדאם אומר את כן, אף הוא חולב ומעמיד מיום טוב לחול. תנה °רבי חלפתא בן שאול . תכשיטין אסור לשלחן דורון ביום טוב . אמר רבי מנא° בן יונה. לא אמרו אלא לשלחן, הא ללובשן בבית מותר. שאם היה אסור ללובשם, פשיטא שאסור לשלחם שהרי הם מוקצים. אין מכאן ראיה שמותר ללובשם. דתני , מטלטלין את השופר להשקות בו את התינוק. ואת הפינקס ואת הקרקש שמשקשים בו לתינוק. ואת המראה לכסות בהן את הכלים. מכאן שכלי שמלאכתו לאיסור מותר לטלטל לצורך גופו ומקומו. לכן אף אם אסור היה ללובשם היה צריך לאמר שאסור לשלחם אף שיכול להשתמש בהם לצורך גופם . אמר רבי אבון° . מתניתא אמרה שאסור ללובשן. דתנינן. כל שניאותין בו ביום טוב, משלחין אותו. אם אומר את שמותר ללובשן, יהא מותר לשלחן. והא הדא דתני מטלטלין את השופר להשקות בו את התינוק, את הפינקס ואת הקרקש ואת המראה לכסות בהן את הכלים. מה שהתירו את אלו, זה כיוון שיש עליהן תואר כלי. אבל תכשיט שאין שם כלי עליו אסור .
עד כדון בתכשיטין של זהב אסור לצאת שמא תשלוף להראות לחברותיה. ואפילו תכשיטין של כסף? אמרין בשם רבי ירמיה° אסור. ואמרין בשם רבי ירמיה° מותר הכיצד ? אמר חזקיה° , אני יודע ראשה וסופא של העניין ואיך נוצרו שני הדעות . טליין דקיקין ילדות קטנות הוין מתרביין בדרתיה גדלו בביתו דרבי ירמיה° שהיו יוצאות בתכשיטי כסף . אתא שאל לרבי זעירה° . אמר לו, לא תאסור ולא תישרי
הדרן עלך פרק ביצה שנולדה