ירושלמי מאיר/מסכת בבא מציעא/פרק ד
פרק רביעי – הכסף קונה
[עריכה]ירושלמי בבא מציעא, פרק ד, הלכה א
[עריכה]מתני’: ד_אהכסף נחשב פירות ובמשיכתם קונה את הזהב שהוא אמצעי תשלום, והזהב אינו קונה את הכסף. ד_בהנחושת קונה את הכסף, והכסף אינו קונה את הנחושת. ד_גמעות הרעות קונות את היפות, והיפות אינן קונות את הרעות. ד_דאסימון קונה את המטבע, והמטבע אינו קונה את אסימון. המטלטלין קונין את המטבע, והמטבע אינו קונין את המיטלטלין. ד_הזה הכלל. כל המיטלטלין קונין זה את זה:
גמ’: זה כללו של דבר. כל הירוד מחבירו, קונה את חבירו. אמר רבי חייה בר אשי° , מאן תניתה הכסף קונה את הזהב? רבי שמעון ברבי° . ד°רבי בצעירותו אמר הכסף קונה את הזהב, ובזקנותו חזר בו ואמר הזהב קונה את הכסף. אמר לו °רבי לרבי שמעון ברבי° בנו, חזור בך ותני כהדא, ד_והזהב קונה את הכסף דחזרתי בי. אמר לו, לית אנא חוזר בי. דעד דחילך עליך אתניתני, הכסף קונה את הזהב. מילתיה ד°רבי אמרה, זהב כפירות לגבי כסף. דאמר °רבי , הזהב קונה את הכסף. מתני' אמרה, כסף לגבי זהב כפירות דתנן, הכסף קונה את הזהב. ברת רבי חייה רובה° , אוזפת הלוותה לרב° דינרין זהב והתייקרו. אתת שאלת לאבוה אם מותר לה לקבלם חזרה. או שהזהב נחשב פירות, והרי זה כמלוה סאה בסאה שאסור משום ריבית, אמר לה, שקילי מיניה דינרין טבין ותקילין, שהזהב נחשב מטבע. וכי מברת רבי חייה° }? אולי שם היה מותר כיוון שלרב° היה דינרים, והוי כאומר השאילני עד שיבא בני או עד שאמצא המפתח שמותר אפילו סאה בסאה אמר רבי אידי° . אוף אבה אבוי דשמואל° , בעא קומי °רבי . מהו ללוות דינרין בדינרין? אמר לו מותר. רואים שהזהב נחשב מטבע אמר רבי יעקב בר אחא° . אוף רבי יוחנן° בר נפחא וריש לקיש° תריהון אמרין, מותר ללות דינרין בדינרין.
קרט בקרט מטבע שיוצא בשוק, שרי. לקן בלקן מטבע שאינו יוצא, אסור שמחירו משתנה והוא כפירות והוה ריבית. תמן תנינן, כל הנעשה דמים באחר, כיון שזכה זה, נתחייב בחליפיו. אמר רבי יוחנן° בר נפחא. לא שנו אלא שור בפרה, או חמור בשור. הא ציבור פירות בציבור פירות, לא קנה. שקנין חליפין זה רק בדברים שהם שונים אחד מהשני. רב ירמיה° אמר בשם רבא° , אפילו ציבור בציבור קנה. אמר רבי אבא בר מינה° בשם רב° המחליף אברוקלון באמבורוקלון סוגי יריעות פשתן, קנה. רבי זירא° ורב יהודה° נשיאה אמרו בשם שמואל° בר אבא בר אבא. לזה פרה ולזה חמור, והחליפו זה בזה. ומשך בעל החמור את הפרה, ובא בעל הפרה למשוך את החמור ומצאה שבורה. על בעל החמור להביא ראיה שהיה החמור שלם בשעה שמשך. שכל המוציא מחבירו עליו הראייה, חוץ מן החליפין. כיון שבחליפין הספק הוא על עצם הקניה, ואין הקונה נחשב מוחזק אף שמשך את הפרה, אלא הבעלים הקודם הוא המוחזק. ומאן דלא סבר דא מילתא מי שלא מבין דבר זה, לא סבר בנזקין כלום. אמר רבי זירא° לית אנה סבר הדא מילתא אני לא מבין דבר זה ולית אנה סבר בנזקין כלום. אמר רבי אבא° לרבי זעירא° . מתניתא מסיעה על שמואל° בר אבא בר אבא דתמן תנינן, היו בה מומין ועודה בבית אביה האב צריך להביא ראיה. קא סלקא דעתין שהאב צריך להביא ראיה כדי להחזיק בכסף הקידושין ולא הבעל צריך להביא ראייה להוציא דמי קידושין מרשות האב כשמאל שכשהספק הוא על עצם הקניה הבעלים הראשון נחשב המוחזק. תלמידוי דרבי יונה° אמרין תיפתר בקידושים במעות קטנים שקידשה בפרוטה שאין דרך לתבוע סכום קטן כזה. והדיון האם צריכה גט ויש לה כתובה או לא דלמא מעשה שהיה, רבי חונה° ורבי פינחס° וחזקיה° , סליקין מישאול בשלמיה דרבי יוסף° למילף מיניה. אמרו ליה, מתניתא פליגי על שמואל° בר אבא בר אבא דתנן, נכנסה לרשות הבעל, הבעל צריך להביא ראייה להיפטר מתשלום כתובה אף שהוא המוחזק. ואם כשמאל שאמר שמעמידים בחזקת הבעלים הקדם, אז גם כאן צריך להעמיד שהמומים היו ברשות האב, ולמה האב לא צריך להביא ראייה להוציא כתובה מרשות הבעל? אמר לון. מי לא מודה שמואל° בר אבא בר אבא שאם משך בעל הפרה את החמור ונמצא החמור שבורה, שהוא צריך להביא ראייה? דמי שהספק נולד ברשותו צריך להביא ראיה. וזה כיון שכנס, כמי שמשך. וצריך להביא ראייה שהיו בה מומין אילו עד שלא תיכנס ברשותו. רבי אבא° רב המנונא° ורב אדא בר אחוה° אמרו בשם רב° מכר לו פרה בדמים ולא שילם לו וזקף עליו את הדמים במלווה דחקיה ואמר לו, הב לי אינון פריטיא. אמר ליה, מה את בעי מינהון מה כוונתך לעשות בכסף? אמר לו מיזבין לקנות לי חמור. אמר ליה, הרי חמור לפניך.
משך בעל הפרה את החמור, לא נקנית הפרה שכבר סיכמו שמכרה לו בדמים ודמים הוא חייב לו. החמור מהו שיקנה כשמשך אותו? רבי אבא° אמר, נקנית. רבי יוסי° בר זבידא אומר אינה נקנית. דסבר דאינון חליפין, ולית אינון חליפין. אמר רבי מנא° בן יונה בשם רבי יוסי° בר זבידא, פעמים שתחילת מקח לזה ותחילת מקח לזה, ואף על פי כן אינם קונים זה במשיכתו של זה. היך עבידא? מכר לו פרה בדמים, ולא שילם כל הכסף אלא סמיכה גביה חדא פריטייא נשאר אצלו מטבע אחת. למחר אשכחיה קאים תמן. אמר ליה, מה את קיים עביד הכא? אמר לו, בעא אינון פריטייא רוצה את הכסף שנשארתה חייב לי. אמר ליה, מה את בעי מינהון מה כוונתך לעשות בכסף? אמר ליה, מיזבן לקנות לי חד חמור. אמר ליה, הרי חמור לפניך. משך זה, לא קנה זה. משך זה, לא קנה זה. אלא זה קנה לעצמו, וזה קנה לעצמו. ואף למאן דאמר קדם שאף החמור לא נקנה במשיכתו, כאן כל אחד קונה במשיכתו. דכיוון שאינו חייב אלא חלק קטן ממחיר הפרה, אין חשש שיחשוב שקונה את הפרה במשיכת החמור.
ירושלמי בבא מציעא, פרק ד, הלכה ב
[עריכה]מתני’: ד_זכיצד? משך ממנו פירות ולא נתן לו מעות, אינו יכול לחזור. נ ד_חתן לו מעות ולא משך לו פירות, יכול לחזור בו. אבל ד_טאמרו, מי שפרע מאנשי דור המבול, עתיד להפרע ממי שאינו עומד בדבורו
°רבי שמעון בן יוחאי אומר, כל שהכסף בידו, ידו על העליונה:
גמ’: למה הושוו לאנשי דור המבול? אמר °רבי אחא . כתיב (בראשית נח ו יג) כי מלאה הארץ חמס מפניהם. ומה היה חמסן? הוה בר נש נפיק טעין קופה מלאה תורמוסין. והיו מתכוונין ונוטלין כל אחד פחות משוה פרוטה דבר שאינו יוצא בדיינין עד שגומרים לו כל אותה קופה. אף זה שאינו עומד בדיבורו אי אפשר להעמידו בדין. אמר רבי חייה בר ווה° . בדור המבול כתיב, וירא ה' כי רבה רעת האדם, ובאנשי סדום נאמר, זעקת סדום ועמורה כי רבה. רבה רבה לגזירה שווה ללמד שכמעשי אילו, כך מעשי אילו. תנן, °רבי שמעון בן יוחאי אומר, כל שהכסף בידו, ידו על העליונה. אמר רבי חנינה° הלכה כ°רבי שמעון בן יוחאי, דכל שהכסף בידו ידו על העליונה. ולא אמרין לה לכל אפין לא בכל מקרה. אמר רב ירמיה° בשם רב° מעשה היה, והורה °רבי , כ°רבי שמעון בן יוחאי. רבי חייה בר יוסף° יהב דינר למלחא. חזר ביה ההוא סוחר, אמר רבי חייה° , לא ידע דכבר יהבון מגלא גו שקיה נתנו מגל בין רגליו דההוא גברא מי שפרע מאנשי דור המבול עתיד ליפרע ממי שאינו עומד בדיבורו. חד בר נש יהב דינרין למטכסה משי. חזר ביה. אתא עובדא קומי רבי חייה בר יוסף° ורבי יוחנן° בר נפחא. רבי חייה בר יוסף° אמר, או יתן לו סחורה כדי עירבונו, או ימסור אותו למי שפרע. ורבי יוחנן° בר נפחא אמר, או ד_ייתן לו כל מקחו, או ימסור אותו למי שפרע. רבי אילא° אילעא אמר, עירבון היה הכסף שניתן, אבל אם היה נותן מעות כחלק מהתשלום, אף רבי חייה° היה מסכים שצריך שיתן את כל המקח, או ימסור אותו למי שפרע. רבי זירא° אמר, מקצת דמים נתן לו. ומודה רבי חייה בר יוסף° לרבי יוחנן° בר נפחא במקח שאין דרכו ליקנות חציין, כגון פרה וטלית. רבי יעקב בר אידי° ורבי אבהו° אמרו בשם רבי יוחנן° בר נפחא. טבעת אין בה משום עירבון. שלא לקחה המוכר אלא לסימן שכך היה דרכם לתת טבעת לסימן שסיכמו על המקח. כל הנושא ונותן בדברים ולא נתן כסף, אף אם חזר בו אין מוסרין אותו למי שפרע. רבי יעקב בר זבדי° ורבי אבהו° אמרו בשם רבי יוחנן° בר נפחא. אמר ליתן מתנה לחבירו, וביקש לחזור בו
ד_יאחוזר. אמרי, ובלבד שבשעה שאמר שיתן, צריך שיאמר בדעת גמורה שבאמת התכוון לתת מתנה. ואז מבתר כן אין חזר ביה חזר ביה. הדא דתימר בעני שלא סמכו על הבטחתו, אבל בעשיר, נעשה נדר. רב° מפקד לשמשיה. אימת דנימר לך תתן מתנה לבר נש. אין הוה מסכן עני, ד_יבהב ליה מיד. ואין עתיר, אימליך בי תניינות תתיעץ איתי פעם נוספת. רבן יוחנן° בר נפחא יהב דינרין לקריבוי על משח. יקר משח. אתא שאל לרבי ינאי° הכהן. אמר לו, מדבר תורה מעות קונין. ולמה אמרו אין קונין? שלא יאמר לו נשרפו חיטיך בעלייה. אמר רבי שמואל בר סוסרטאי° בשם רבי אבהו° . אם אמר לו נשרפו חיטיך בעלייה, נאמן. רבי יצחק° בר אבא מקשי. מה שייך עניין נאמנות לכאן במה אנן קיימין? אם בשקנו לו מעותיו, שלו נשרפו. ואי לא קנו לו מעותיו, של זה נשרפו. אמר רבי סימון° בשם רבי יהושע בן לוי° . בר נש דיהב לחבריה עשרה דינרין ואמר לו אית לי גבך מאה גרבון דחמרא, מהדין ביתא, שרי. מהדין כרמא, אסור מאה חביות יין מבית זה מותר מכרם זה אסור. מה בין כרם לבית? בית אינו מצוי ליפול בו דלקה ולכן כסף קונה כדין תורה. כרם מצוי ליפול בו דלקה ואינם נקנים עד שימשוך. אמר רבי יוסי° בר זבידא. ממה שלמדנו שהיכן שלא שייך הטעם לתקנה לא תקנו, את שמע מינה, בר נש דיהב לחבריה עשרה דינרין ואמר לו על מנת דתיקום לי בהון מאה גרבין שתעמיד לי תמורתן מאה חביות. מכיון ששלח ידו בהן והשתמש בכסף, צריך להעמיד לו מקחו. ולא שייך לומר כאן מעות אינן קונות. דזה לא נאמר אלא בשנתן לו מעות עבור מכירה, אבל במעות שנותן לו על מנת שיקנה לו סחורה, מכיון ששלח בהם ידו והשתמש בהם, אינו יכול לחזור בו. רבי שמעון בן לקיש° אמר משיכה קונה מדאוריתא בישראל
דכתיב (ויקרא בהר כה יד) או קנה מיד עמיתך. מיד עמיתך את צריך משיכה, ואין את צריך משיכה מיד העובד כוכבים ומזלות. על דעתיה דרבי שמעון בן לקיש° הרי אם נתן מעות לא קנה כלל אפילו מהתורה, לאיזה דבר מוסרין אותו למי שפרע? אמר רבי יוסי בי רבי בון° . ותייא כהין תנאה דתני, הנושא והנותן בדברים אין מוסרין אותו למי שפרע. אבל אם נתן מעות, אף שהמעות לא קונות, מוסרים אותו למי שפרע שלא עמד בדיבורו
ירושלמי בבא מציעא, פרק ד, הלכה ג
[עריכה]מתני’: ד_יגההונאה ארבעה כסף, מעשרים וארבעה כסף לסלע, שתות למקח. ד_ידעד אימתי מותר להחזיר? עד כדי שיראה לתגר או לקרובו. הורה °רבי טרפון בלוד. ההונייה שמונת כסף לסלע, שליש למקח. ושמחו תגרי לוד. אמר להן, מותר להחזיר כל היום. אמרו, יניח לנו °רבי טרפון את מקומינו, וחזרו לדברי חכמים. ד_טואחד הלוקח ואחד המוכר יש להם הונייה. ד_טזכשם שהונייה להדיוט, כך הונייה לתגר. °רבי יהודה בר עילאי אומר, אין לתגר הונייה. מי שהוטל עליו שהונו אותו ידו העליונה. שהוא אומר לו, תן לי את מעותיי, או תן לי מה שהוניתני:
גמ’: תנן, ההונאה ד' כסף. רב° אמר, שיעור הוא זה, דבפחות מד' מעות לא שייך הונאה. דאין הונאה לפרוטות לפי שאדם מוחל עלהם. רבי יוחנן° בר נפחא אמר, ד_יזלית הוא שיעורא, דכל סכום אם הוא יתר על שישית מהמקח יש הונאה. רב° אמר, כל הנושא ונותן על מנת שאין לו אונאה, ד_יחיש לו אונאה. שהתנה על מה שכתוב בתורה ותנאו בטל.
תני רבי לוי° . ההונאה פרוטה, ההונאה פרוטה? והרי שנינו שההונאה בשתות. אלא מהו סכום הונאה המינימלית עצמה? פרוטה. אבל אם אין בשתות מהמקח לפחות שווה פרוטה, אין בו דין הונאה. תני, נקנה המקח ומחזיר לו הונאתו, דברי רבי יהודה הנשיא° . רבי יוחנן° בר נפחא אמר, ד_יט בטל המקח. תנן, ההונאה ארבעה כסף מעשרים וארבעה כסף לסלע, שתות למקח. כהנא° בעא קומי רב° למה בדוגמא שהביאה המשנה, בשעה שהמוכר מתאונה, מתאונה עד חומש. שהרי מכר של עשרים וארבע בעשרים. בשעה שהלוקח מתאנה, מתאנה עד שתות. שהרי מכר לו של עשרים וארבע בעשרים ושמונה? אמר לו מה שאמרה המשנה ארבעה כסף מעשרים וארבע זה רק דוגמא בהונאה של הלוקח שהיא בשתות היא הונייתו ומצטרפין עד שתות. אבל ודאי בכל עניין ההונאה בשתות. מכר לו שוה חמשה בששה למה המקח בטל? הרי יכיל המוכר מימר ליה, חד דינר איגרבת נלקח ממך. קח דינרך וקיים המקח. אמר רבי זירא° . יכיל מימר ליה, לית איקרי דיהון ברייתא אמרין, פלוני איגחך אין זה כבודי שיאמרו שצחקו עלי במחיר. ואית דבעי מימר, יכיל מימר ליה, לית הוא יקרי, שאלבש מלבוש בחמשה דינרין. אלא החזר לי את כל כספי, ואקנה חליפה בשישה דינרין לפי כבודי. תני, נקנה המקח ומחזיר לו הונאתו, דברי רבי יהודה הנשיא° . רבי יוחנן° בר נפחא, רבי אלעזר° בן פדת ורבי הושעיה° אמרי, מה טעמא דאהן תנייא? דאמר, ידע אנא דלא הוות מיקמתי תבא שלא היתה הסחורה שלי שווה אלא חמשה דינרין. ואף שידעתה ששוה פחות על דהוות דחיק, יהבי אשתה דינרין ולא באמת הסכמתה לששה, נתתה שישה רק כדי שאזדרז ואמכור. אז המקח קיים וקח את ההונאה. סב דידך והב דידי. מכר לו שוה ששה בחמשה. לא הספיק לישא וליתן, עד שהוקיר ועמד בשבע. רבי יעקב בר אידי° ורבי אבהו° אמרו בשם רבי יוחנן° בר נפחא. כשם שבטל מאצל זה, כך בטל מזה, שיכול המוכר לאמר לקונה, הרי אם לא היה מתייקר, היית חוזר בך. עכשיו שיתייקר, אני חוזר בי.
\לא גורסים\ תמן תנינן ארבע מידות במוכרין מכר לו חטין יפות ד_כונמצאו רעות לוקח יכול לחזור בו רעות ונמצאו יפות מוכר יכול לחזור בו\סוף קטע\. אמר רבי יוסי בי רבי בון° ותייא כהן תנא הנושא והנותן בדברים אין מוסרין אותו למי שפרע: אמר רבי יוסי בי רבי בון° . שניהם יכולים לחזור בהם שהרי לא נתנו מעות, ותייא כהן תנא דתנן, הנושא והנותן בדברים, אין מוסרין אותו למי שפרע
ירושלמי בבא מציעא, פרק ד, הלכה ד
[עריכה]מתני’: וכמה תהא הסלע חסירה ולא יהא בה הונייה? °רבי מאיר אומר. ארבעה איסורות, מאיסר לדינר אחד מעשרים וארבע. °רבי יהודה בר עילאי אומר. ארבעה פונדיונות, מפונדיון לדינר אחד משנים עשר. °רבי שמעון בן יוחאי אומר. ד_כאשמונה פונדיונות, משני פונדיונין לדינר אחד משש:
גמ’: תני, יותר מיכן שנחסר פחות מהשיעורים הללו, מוציאה בשויה. עד כמה תיפחת המטבע ויהא רשאי לקיימה ולהשתמש בה בשוויה? סלע עד שקל. שכיוון שהפחת ניכר, לא יבואו לרמות ויקנו בה כנגד שוויה. אבל אם פחתה משקל, לא ניכר הפחת ויבואו להחשיבה כשקל. ד_כבדינר, עד רובע. פחות מיכן, אפילו הוא כאיסר אין יכול להוציאה. היתה אותה מטבעה שנפחתה במצב שאם יוצאה כאסימון בסלע שהיה משקל הכסף שבא גדול ושווה סלע, ועל המטבע בשקל. או על אסימון בשקל, ועל המטבע בסלע. אין לו לפדות כנגדה אלא על פי שווי צורת המטבע. ד_כגלא יתנה לא לחרם ולא להרג, מפני שמרמין בה את אחרים, אלא נוקבה ותולה בצואר בנו. במה דברים אמורים? בדינרין ובסלעין שעיקר שווי המטבע זה הצורה. אבל בדינר זהב ובמטביעות כסף, מוציאין בשוייהן ששווים לפי משקלם מטבעות שפחתו פחות משיעורים הללו כשם שמוציאין אותם לחולין, כך מוציאין אותן למעשר שני. ובלבד שלא יתכוין לשומרן כדי להוציאן לפדיון מעשר שני
ירושלמי בבא מציעא, פרק ד, הלכה ה
[עריכה]מתני’: עד אימתי מותר להחזיר? ד_כדבכרכין עד כדי שיראה לשולחני. ובכפרין עד ערבי שבתות. ד_כהאם היה מכירה, אפילו לאחר שנים עשר חדש מקבלה ממנו ממידת חסידות ואם אינו רוצה לקבלה
ואין לו עליו אלא תרעומת. ד_כוונותנה למעשר שני ואינו חושש, שאינה אלא נפש רעה מי שאינו רוצה לקבלה. ההונייה ארבעה כסף. ד_כזוהטענה שתי כסף. ד_כחוההודייה שוה פרוטה. חמש פרוטות הן. ההודייה שוה פרוטה, ד_כטוהאשה מתקדשת בשוה פרוטה, ד_להנהנה שוה פרוטה מן ההקדש, מעל. ד_לאהמוצא שוה פרוטה, חייב להכריז. ד_לבהגוזל את חבירו שוה פרוטה ונשבע לו, יוליכנו אחריו אפילו למדי. חמשה חומשין הן. ד_לגהאוכל תרומה, ד_לדותרומת מעשר, ד_להותרומת מעשר של דמאי, ד_לוהחלה ד_לזוביכורין, מוסיף חומש. ד_לחהפודה נטע רבעי ד_לטומעשר שני שלו, מוסיף חומש. ד_מהפודה הקדישו, מוסיף חומש. ד_מאוהנהנה בשוה פרוטה מן ההקדש, מוסיף חומש. ד_מבוהגוזל את חבירו שוה פרוטה ונשבע לו, מוסיף חומש:
גמ’: תנינן התם, סלע של מעשר שני ושל חולין שנתערבו מביא בסלע מעות. של פרוטות נחשת. ואומר סלע של מעשר שני בכל מקום שהוא מחוללת על מעות האלו, ובורר את היפה שבהן וחוזר ומחללן עליה. חזקיה° אמר. בא לצורפה לפורטה בירושלים, מצרפה ברעה. בא לחללה בגבולין, מחללה כיפה. והתנינן בורר היפה שבהן ומחללן עליה. ויבור הרעה ויעשה אותה? שהרי בכל מקרה כשפודה עליה תחושב כיפה. אמרי, שנייא היא הכא שכבר הוכח בו מעשר שני, שהרי מטבע אחת הייתה מעשר שני קדם שנתערבה. תנן, נותנה למעשר שני ואינו חושש, שאינה אלא נפש רעה. יעקב בר זבדי° ורבי יוחנן° בר נפחא אמרו בשם רבי סימון° . כל מעשר שני שאין בקרנו שוה פרוטה, אין מוסיף חומש. אמר רבי יוחנן° בר נפחא בשם רבי ינאי° הכהן. כל מעשר שני ד_מגשאין בחומשו שוה פרוטה, אין מוסיף חומש. אית מתני' מסייעא לדין, ואית מתני' מסייעא לדין. דתני, כתיב, ואם גאל יגאל איש ממעשרו חמשיתו יוסף עליו. ממעשרו, ולא כל מעשרו, פרט לפחות משוה פרוטה. הדא אמרה, עד שיהא בקרנו שוה פרוטה. תניי חורן, ממעשרו חמישיתיו. פרט לפחות משוה פרוטה. הדא אמרה, עד שיהא בחומשו שוה פרוטה. אמר רבין בר ממל° . מתניתא לא כהדן ולא כהדן. דתנינן, חמשה פרוטות הן, ולא תנינן עד שיהא בקרנו שוה פרוטה. ותנינן חמשה חומשין הן, ולא תנינן עד שיהא בחומשו שוה פרוטה
ירושלמי בבא מציעא, פרק ד, הלכה ו
[עריכה]מתני’: ד_מדואילו דברים שאין להם הונייה. העבדים, והשטרות, והקרקעות, וההקדישות. ד_מהאין בהן לא תשלומי כפל, ולא תשלומי ארבעה וחמשה. ד_מושומר חנם אינו נשבע, ונושא שכר אינו משלם. °רבי שמעון בן יוחאי אומר. קדשים שהוא חייב באחריותן, יש להן הונייה. ושאינו חייב באחריותן, אין להן הונייה דדבר הגורם לממון כממון דמי °רבי יהודה בר עילאי אומר. אף ספר תורה ובהמה ומרגלית, אין להן הונייה. אמרו לו, ד_מזלא אמרו אלא את אילו:
גמ’: תני, °רבי יהודה בר עילאי אומר. אף ספר תורה בהמה ומרגלית אין להן אונאה. ספר תורה משום דאין קץ לדמיו. בהמה ומרגלית דצריכין לזווגם עם מה שיש לו ומוכן לשלם יותר. אמרו לו, והלא הכל אדם רוצה לזווג. תני °רבי יהודה בן בתירה אומר. סייף וסוס ותריס במלחמה, אין להן הונייה
ירושלמי בבא מציעא, פרק ד, הלכה ז
[עריכה]מתני’: ד_מחכשם שהונייה במקח ובממכר, כך הונייה בדברים. הונאה פירושו לצער לא יאמר לו ד_מטבכמה חפץ זה? והוא אינו רוצה ליקח. אם היה בעל תשובה, לא יאמר לו זכור מעשיך הראשונים. אם היה בן גרים, לא יאמר לו זכור מה היו מעשי אבותיך. שנאמר (שמות משפטים כב כ) וגר לא תונה ולא תלחצנו, כי גרים הייתם בארץ מצרים. ד_נאין מערבין פירות בפירות אפילו חדשים בחדשים, ואין צריך לומר חדשים בישנים. ד_נאבאמת ביין התירו לערב קשה ברך, מפני שהוא משביחו. ד_נבאין מערבין שמרי יין ביין, אבל נותן לו את שמריו. ד_נגמי שנתערב מים ביינו, לא ימכרנו בחנות אלא אם כן הודיעו. ולא לתגר, אף על פי שהוא מודיעו, שאינו אלא לרמות בו. ד_נדמקום שנהגו להטיל מים ביין, יטילו. ד_נההתגר נוטל מחמש גרנות, ונותן לתוך מגורה אחת. מחמשה גיתות, ונותן לתוך פיטם אחד. ובלבד שלא יתכוין לערב °רבי יהודה בר עילאי אומר. לא יחלק החנווני קליות ואגוזים לתינוקות, מפני שהוא מרגילן לבוא אצלו. וחכמים ד_נומתירין. ולא יפחות את השער. וחכמים אומרים, ד_נזזכור לטוב. לא יבור את הגריסין, כדברי °אבא שאול . וחכמים ד_נחמתירין. ד_נטומודין שלא יבור על פי המגורה, שאינו אלא כגונב את העין. ד_סואין מפרקסין, לא את האדם, ולא את הבהמה, ולא את הכלים:
גמ’: רבי אבדימא מלחא° הוה מפתר סרדוותיה היה מיפה את המלח. אמר לו יעקב בר אחא° , והתנינן אין מפרקסין? מילתיה אמרה שיש פירקוס באוכלין. רבי זירא° הוה עסק בהדא כיתנא בפישתן. אתא גבי רבי אבהו° . אמר ליה, מה אנא משפרה עיבידתיה האם מותר לסדרו שיראה יפה? אמר לו, איזיל עביד מה דאת ידע שלא אסרו אלא ליפות דבר ישן שיראה כחדש או להסתיר פגמים רבי אבהו° הוה עסיק באילין לסוטיא בדים. אתא שאל לרבי יוסי בן חנינה° . אמר ליה, מה אנן באילין לסוטיא האם מותר לסדרם שיראו יפה? אמר ליה, איזיל עביד מה דאת ידע. רבה° שקר טהר צבע מרחץ כדי שיראה יפה ויקנו אותו.
תנא °רבי יעקב עמסונייא . מהו אין מפרקסין את האדם? דלא יימא ליה לעבדו צור גרמך בצבע ושרק על פניך שתהא נראה צעיר ויפה ויקנו אותך ביוקר
הדרן עלך פרק הכסף