ירושלמי מאיר/מסכת בבא בתרא/פרק ד

ירושלמי בבא בתרא, פרק ד, הלכה א

מתני’: המוכר את הבית, לא ^ד_אמכר את היציע אף על פי שהיא פתוחה לתוכו. ולא ^ד_באת החדר שלפנים ממנו. ולא ^ד_גאת הגג, בזמן שיש לו מעקה גבוה עשרה טפחים. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר. אם יש לו צורת פתח _{בכניסה לגג}, אף על פי שאינו גבוה עשרה טפחים אינו מכור:

גמ’: תנן, המוכר את הבית, לא מכר את היציע. אמר רבי נחום° בשם רבי חייה בר אבא° . והוא שיהא בה _ביציע ארבע על ארבע על רום עשרה, ובלבד במקורה ובמגופף. אמר לון רבי זירא° כל הדין פירושא פרש לכון רבי חייה בר אבא° ? _{שהצריך דוקא ד' על ד' ומקורה ומגופף ועל רום עשרה}? ולא את הגג בזמן שיש לו מעקה גבוה עשרה טפחים. סוף דבר מעקה? היו אחורי בתים מקיפין אותו מהו? היו שם עמודים וכלונסיות על גביהן _{צורת הפתח} מהו? נישמעינה מהדא דתנן, °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר. אם יש לו צורת פתח אף על פי שאינו גבוה עשרה טפחים אינו מכור _{משמע שצורת הפתח לדעת °רבי יהודה בר עילאי מועיל}. אמרין והוא שיש שם מעקה גבוה עשרה טפחים. ומה שאמר °רבי יהודה _{בר עילאי}, אם יש צורת הפתח אף על פי שאינו גבוה עשרה טפחים הכוונה לצורת הפתח בכניסה

[דף יג עמוד ב]

ירושלמי בבא בתרא, פרק ד, הלכה ב

מתני’: ולא ^ד_דאת הבור ולא את הדות, אף על פי שכתב לו עומקה ורומה. ^ד_הוצריך _המוכר ליקח לו דרך _{דמוכר בעין יפה הוא מוכר} דברי °רבי עקיבה . וחכמים אומרים, אינו צריך ^ד_וליקח לו דרך. ומודה °רבי עקיבה בזמן שאמר לו חוץ מאילו, שאינו צריך ליקח לו דרך _{שהרי אם כיוון רק להם לא היה צריך לפרש}. מכרן לאחר, °רבי עקיבה אומר _הקונה ^ד_זאינו צריך ליקח לו דרך _{דמוכר בעין יפה הוא מוכר}. וחכמים אומרים, צריך ליקח לו דרך:

גמ’: תנן, ולא את הבור ולא את הדות, אף על פי שכתב לו עומקה ורומה. אם כן לאיזה דבר כתב עומקה ורומה? שאם רצה להשפיל ישפיל, להגביה יגביה. אמר רבה בר רב הונא° בשם רב° הלכה כ°רבי עקיבה דידן, דהוא רבנן דרבי חייה° _{שבבריתא התהפכו הדעות}, דמוכר בעין יפה הוא מוכר. רבי זעירא° ורב ירמיה° אמרו בשם רב° הלכה כ°רבי עקיבה דרבי חייה° , דהוא רבנן דבבלאי דמוכר בעין רעה הוא מוכר. תנן, מכרן לאחר, °רבי עקיבה אומר אינו צריך ליקח לו דרך. תנן התם, מי שהלך למדינת הים ואבדה דרך שדהו, °אדמון אומר, ילך לו בקצרה. תמן אמרין, °אדמון ו°רבי עקיבה , אמרו דבר אחד. ולא היא דאמר רבי אילא° _אילעא בסתם חלוקין. דבמה אנן קיימין? אם דבר בריא שיש לו דרך _{שכך התנו בפירוש}, כל עמא מודי שאין צריך ליקח לו דרך. אם דבר בריא שאין לו דרך _{שכך התנו בפירוש}, כל עמא מודו שהוא צריך ליקח לו דרך. אלא כי אנן קיימין בסתם. °רבי עקיבה אומר, אינו צריך ליקח לו דרך, דמוכר בעין יפה הוא מוכר. וחכמים אומרים צריך ליקח לו דרך דמוכר בעין רעה הוא מוכר. _{אבל °אדמון דיבר במקרה שודאי הייתה לו דרך רק שאבדה}

ירושלמי בבא בתרא, פרק ד, הלכה ג

מתני’: ^ד_חהמוכר את הבית, מכר את הדלת אבל לא המפתח. מכר את המכתשת הקבועה, אבל לא את המיטלטלת. מכר את האיסטרוביל, אבל לא את הקלת. _{בתקופה הרומית היו נהוגות רחיים בהן השכב מעוצבת כקונוס, אצטרוביל בלשון חכמינו זכרונם לברכה, והאבן העליונה כעין קונוס חלול כפול, קלת בלשון חכמינו זכרונם לברכה. הגרעינים נטחנו בין הקונוס התחתון של הקלת לבין האצטרובל ואילו הקונוס העליון של הקלת שימש כמשפך להכנסת הגרעינים. רחיים אלה הונעו בידי אדם או בכוח בהמה} מכר תנור מכר כיריים. ^ד_טבזמן שאמר לו הוא וכל מה שבתוכו, הרי כולן מכורין:

גמ’: כיני מתניתא, מכר את המכתשת החקוקה _{שנחקקה בסלע במחובר}, אבל לא את הקבועה _{שחקקה ואחר כך חיברה}. דמחובר לקרקע אינו כקרקע.

ירושלמי בבא בתרא, פרק ד, הלכה ד

מתני’: ^ד_יהמוכר את החצר. מכר בתים שיחין ומערות, אבל ^ד_יאלא את המטלטלין. ^ד_יבבזמן שאמר לו הוא וכל מה שבתוכה, הרי כולן מכורין. ^ד_יגבין כך ובין כך, לא מכר את המרחץ, ולא את בית הבד שבתוכה. °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר, המוכר את החצר, לא מכר אלא אוירה של חצר:

גמ’: תנן המוכר את החצר. מכר בתים שיחין ומערות, אבל לא את המטלטלין. רבי יצחק° _{בר אבא} שאל. מה שאמרה המשנה על דעתיה דרבנן, זה כשמכר לו חצר סתם. מה הדין אם פרש שמוכר בתים בורות שיחין ומערות. האם גם במקרה כזה מכר בתים בורות שיחין ומערות אבל לא המטלטלין. או אפילו המטלטלין?

[דף יד עמוד א]

תנן, °רבי אלעזר _{בן עזריה} אומר, המוכר את החצר, לא מכר אלא אוירה של חצר. רבי יצחק° _{בר אבא} שאל. מה שאמרה המשנה על דעתיה ד°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} זה כשמכר לו חצר סתם. במקרה כזה אמר °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} שלא מכר אלא אויר החצר. מה הדין בזמן שאמר לו היא וכל מה שבתוכה. האם מכר בתים בורות שיחין ומערות אבל לא המטלטלין, או אפילו המטלטלין? אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}. ואנא אייתיתיה מדבית לוי. דתניא דבית לוי, היו שם חנויות פתוחות לפנים, מכורות. פתוחות לחוץ, אין מכורות. לפנים ולחוץ, אילו ואילו מכורות. _{רואים שבדבר של ספק אזלינן לטובת הלוקח דמוכר בעין יפה מוכר ואף בספק של °רבי אליעזר בן הורקנוס אמרינן שמכר גם את המטלטלין}.

ירושלמי בבא בתרא, פרק ד, הלכה ה

מתני’: ^ד_ידהמוכר את בית הבד. מכר את הים _{האבן התחתונה} ואת הממל _{האבן העליונה הסובבת} ואת הבתולות _{שני עמודים שבניהם נע קורת בית הבד}, ^ד_טואבל לא מכר את הכיריים _{קרשים המונחים על סלי הזיתים הכתושים} ולא את הגלגל ולא את הקורה. ^ד_טזבזמן שאמר לו הוא וכל מה שבתוכו, הרי כולן מכורים. °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר. המוכר את בית הבד, מכר את הקורה:

גמ’: תנן, המוכר את בית הבד וכ”ו. ולא את הקורה. כל עצמו אם אין לו קורה אינו קרוי בית הבד. ותימר אכן? מאן תניתה? כולה °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} היא והכי קתני, המוכר את בית הבד. מכר את הים ואת הממל ואת הבתולות, אבל לא מכר את הכיריים ולא את הגלגל אבל מכר את הקורה. ש°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר. המוכר את בית הבד, מכר את הקורה דתני בשם °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} המוכר את בית הבד מכר את היקבין ואת האסירין _קורות ואת המפרכות ואת הריחים התחתונה אבל לא את העליונה ולא את השקין ולא את המרצופין שבתוכו. בזמן שאמר לו הוא וכל מה שבתוכו מכורין. בין כך ובין כך לא מכר היצועין והשכוין והחרותין שבתוכו

ירושלמי בבא בתרא, פרק ד, הלכה ו

מתני’: ^ד_יזהמוכר את המרחץ. לא מכר לא את הנסרים, ולא את הספסלים, ולא את הבילניות _מגבות. בזמן שאמר לו הוא וכל מה שבתוכה, הרי כולן מכורין. בין כך ובין כך, לא מכר לא את המגורות של מים, ולא את אוצרות של עצים:

גמ’: תני, המוכר ^ד_יחאת המרחץ. מכר בתים הפנימין והחיצונים, ובסלקי, וקמין, ובית האורירין. אבל לא את המגדלין _ארונות, ולא את היורה. °רבי שמעון בן אלעזר אומר. מקום הבלן מכור, ומקום האורייר _{אחראי על האש וחימום המים במרחץ} אינו מכור. בזמן שאמר לו היא וכל מה שבתוכה מכור. אף על פי שאמר לו היא וכל מה שבתוכה. בין כך ^ד_יטובין כך, לא מכר את המגורות של מים שמשתמש בהן בין בימות החמה בין בימות הגשמים, ולא בית הכנסת _מחסן של עצים. אמר לו היא ^ד_כומשמשיה אני מוכר לך, הרי כולן מכורין

ירושלמי בבא בתרא, פרק ד, הלכה ז

מתני’: ^ד_כאהמוכר את העיר. מכר בתים, בורות שיחין ומערות, מרחצאות ושובכות, ובית הבדים ובית השלחין. אבל לא את המטלטלין. בזמן שאמר לו היא וכל מה שבתוכה, אפי' היו בה בהמה ועבדים, הרי כולן מכורין. °רבן שמעון בן גמליאל אומר. המוכר את העיר, מכר את הסנטר _{עבד שומר העיר}:

גמ’: תני, המוכר את העיר. °רבן שמעון בן גמליאל אומר, המוכר את העיר מכר את הסנטר _{עבד שומר העיר}, אבל לא האיקמונס _{עבד שאחראי על צרכי העיר}. בזמן שאמר לו היא וכל מה שבתוכה, מכור. אף על פי שאמר לו היא וכל מה שבתוכה, בין כך ובין כך, לא מכר לא ^ד_כבאת שורה ובנותיה, והטרשים המוקצין ממנה. והביברין של חיה ושל עופות ושל דגים. שוריה אלו בזייה _{בקעה שמחוץ לעיר}. בנותיה אלו כופרניה _{הכפרים שסביבה}. חלקו בים ובנהר. אית תניי תני מכורין. ואית תניי תני אינן מכורין. אמר רב חסדא° . מאן דאמר מכורין, את שהן בתחומה _{בתחום שבת}. ומאן דאמר אינן מכורין, את שאינן בתחומה

[דף יד עמוד ב]

ירושלמי בבא בתרא, פרק ד, הלכה ח

מתני’: ^ד_כגהמוכר את השדה. מכר את האבנים שהן לצורכה, ואת הקנים שבכרם שהן לצורכו, ואת התבואה שהיא מחוברת לקרקע, ואת מחיצת הקנים שהיא פחותה מבית רובע, ואת השומירה שאינה עשויה בטיט, ואת החרוב שאינו מורכב, ואת בתולת השקמה. אבל לא מכר, לא את האבנים שאינן לצורכה, ולא את הקנים שבכרם שאינן לצורכו, ולא את התבואה שהיא תלושה מן הקרקע. בזמן שאמר לו היא וכל מה שבתוכה, הרי כולן מכורין. בין כך ובין כך, לא מכר לא את חיצת הקנים שהיא בית רובע, ולא את השומירה העשויה בטיט, ולא את החרוב המורכב, ולא את סדן השקמה, לא ^ד_כדאת הבור ולא את הגת ולא את השובך בין חריבין בין שלימין, ^ד_כהוצריך ליקח לו דרך דברי °רבי עקיבה . וחכמים אומרים, אינו צריך ליקח לו דרך. ^ד_כוומודה °רבי עקיבה בזמן שאמר לו חוץ מאילו, שאינו צריך ליקח לו דרך. מכרן לאחר, °רבי עקיבה אומר אינו צריך ליקח לו דרך. וחכמים אומרים, צריך ליקח לו דרך. ^ד_כזבמה דברים אמורים? במוכר. אבל בנותן מתנה, נותן את כולן _{שנותן נותן בעין יפה}. ^ד_כחהאחין שחלקו. זכו בשדה זכו בכולן. ^ד_כטהמחזיק בניכסי הגר. החזיק בשדה, החזיק בכולן. ^ד_להמקדיש את השדה, הקדיש את כולן _{דמקדיש בעין יפה הוא מקדיש}. °רבי שמעון _{בן יוחאי} אומר, המקדיש את השדה. לא הקדיש אלא החרוב המורכב ואת סדן השקמה _{דמקדיש בעין רעה הוא מקדיש ורק אותם הוא חייב להקדיש כיוון שיונקים מההקדש}:

גמ’: תנן, המוכר את השדה. מכר את האבנים שהן לצורכה, ואת הקנים שבכרם שהן לצורכו. דבית רבי ינאי° _הכהן אמרי, בקנים המחולקין שמשמשים לגפנים לסמוך בהם. רבי חייה רובה° שאל. היו שם חליות _קנים מחולקות ועומדים לכרות מהו? רבי יצחק בר טבליי° שאל. מכר את הבית והיו שם טבליות של שיש מחולקות לכתלין מהו? רב יודן בר רבי ישמעאל° שאל. מכר את הבית והיו שם מלבנין מחולקות לחלונות מהו? אמר רבי חייה° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. המוכר את השדה ויש שם ערוגה שהיא ששה על ששה ויש לה שם בפני עצמה, אינה מכורה. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}. הקונה סדן שקמה בתוך של חבירו, מחלוקת °רבי ישמעאל בר רבי יוסי ורבנין. °רבי ישמעאל בי רבי יוסי אומר, קנה קרקע שסדן שקמה חשוב ואפילו קנה רק אחד יש לו קרקע. ורבנין אמרין לא קנה עד שיקנה שלוש כמו בשאר אילנות. רבי חייה בר ווא° שאל. מכר לו כל האילן ושייר לעצמו סדן שקמה. על דעתיה ד°רבי ישמעאל בי רבי יוסי קנה קרקע. על דעתיה דרבנין לא קנה קרקע? או שלעצמו אפילו לרבנן יש לו קרקע. רבי יצחק בר טבליי° שאל. מכר לו כל האילן וזית שבמקום פלוני, האם כל זיתים שיש שם מכורין שהרי אמר כל אילן, או כיוון שאמר וזית פלוני, כוונתו שרק אותו זית מכור? תנן, מכר לו שדה קנה את חיצת קנים שהיא פחות מבית רובע. רבי יודן בי רבי ישמעאל° שאל. הקונה שלשה כיתי קנים יש לו קרקע וקנה ארז גדול בניהם _{אם היה}? במה דברים אמורים? במוכר. אבל בנותן מתנה, נותן את כולם. מה בין מוכר ומה בין נותן מתנה?

[דף טו עמוד א]

אמר °רבי אבא בר טבליי בשם רב° , שכן דרך הנותן מתנה להיות נותן בעין יפה. אמר רבי שמואל בר נחמן° בשם רבי יונתן° , שכן דרך הלקוחות להיות מדקדקין. ומה ביניהון? הקדש. מאן דאמר שכן דרך הנותן מתנה להיות נותן בעין יפה, אף המקדיש בעין יפה מקדיש. ומאן דאמר שכן דרך הלקוחות להיות מדקדקין. יש מקום להסתפק מה אמר במקדיש? נישמעינה מהדא דתנן, האחין שחלקו, יש להן דרך זה על גבי זה. ואית דבעי מימר כן אמר °רבי אליעזר _{בן הורקנוס}. האחין שחלקו, מי שזכו בשדה זכו בכולן. המחזיק בניכסי הגר, החזיק בשדה החזיק בכולן. הקדיש את השדה הקדיש את כולן. °רבי שמעון _{בן יוחאי} אומר, המקדיש את השדה הקדיש החרוב המורכב ושקמה הישנה מפני שיונקין משל הקדש על כרחך ששייר לו דרך. שאם לא שייר לו דרך אף הן _{שאר אילנות} יונקין משל הקדש:

הדרן עלך פרק המוכר את הבית