טוניקה

טוניקה (באנגלית: Tonic; מכונה גם צליל הבית או שורש הסולם) בתאוריית המוזיקה, היא הדרגה הראשונה (I) בסולם מוזיקלי, והצליל המרכזי שעל שמו קרוי הסולם (למשל, בסולם דו מ'זור, הטוניקה היא הצליל דו).

במוזיקה הטונאלית, הטוניקה משמשת כמרכז הכובד ההרמוני והמלודי של היצירה. היא נקודת היציבות המוחלטת, אליה שואפים כל שאר הצלילים והאקורדים להגיע ("להיפתר").

חשיבות ותפקיד

לטוניקה מספר תפקידים מרכזיים בארגון המוזיקלי:

קביעת הסולם: הטוניקה מעניקה לסולם את שמו (לדוגמה: יצירה ב"סול מינור" מבוססת על סולם שהטוניקה שלו היא סול).
נקודת ייחוס: האוזן האנושית מודדת את כל שאר הצלילים ביצירה ביחס למרחק שלהם מהטוניקה.
סיום ופתרון: רוב היצירות הטונאליות מסתיימות בטוניקה (הן בצליל המלודי והן באקורד ההרמוני) כדי ליצור תחושת סגירה ושלמות. סיום על צליל שאינו טוניקה יוצר תחושה של "שאלה פתוחה" או מתח.

אקורד הטוניקה

האקורד הבנוי על דרגת הטוניקה (דרגה I) נקרא אקורד הטוניקה.

בסולם מ'זורי, אקורד הטוניקה הוא אקורד מ'זורי (מסומן כ-I).
בסולם מינורי, אקורד הטוניקה הוא אקורד מינורי (מסומן כ-i).

זהו האקורד היציב ביותר ביצירה, ולרוב היצירה תתחיל ותסתיים בו. המהלך ההרמוני החזק ביותר במוזיקה הטונאלית הוא המעבר מאקורד הדומיננטה (V) לאקורד הטוניקה (I), מהלך המכונה קדנצה (Cadence) או סיום אותנטי.

אטימולוגיה

המונח נגזר מהמילה היוונית tonos, שמשמעותה מתח או מתיחה (המתייחסת למיתר מתוח). במוזיקה המודאלית העתיקה (של ימי הביניים), הצליל המסיים נקרא פינאליס (Finalis), והמונח "טוניקה" החל להתבסס רק עם עליית הטונאליות במאה ה-17.

ראו גם

קישורים חיצוניים

הגדרת הטוניקה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)