ויקעברית/פסודו/כתב

על התפתחות הכתב

דף משמים זה יקבל תמונות, בדיחות, עניין ויתעורר לעתיד טוב יותר. בינתיים תוכלו ליהנות מתחקיר לקוי, עובדות לא בדוקות ועוד כהנה וכיוצא בזה.

(חוסר) מסקנות המחקר כיום

ככל הידוע כיום במחקר (ואני לא מתיימר להחליף את המאמרים שהשתתפתי בעריכתם בויקיפדיה) אחרי הציורים הקדומים שהפכו לכתב הציורים הקדום, תחילה בחריטה, כנראה לצורך מנהלה ומיספור, ואולי בד בבד עם השקילה וההטבעה (פרופ' מאיר בר אילן טוען שהשוטרים המוזכרים במקרא עם שופטים, הם כותבי שטרות, וששוטרי בני ישראל עסקו ברישום ומעקב אחר העבדים ועבודתם). רגע לפני שהגיעו אתרי האינטרנט והבינה המלאכותית, הופיע ספר עב קרס עם תרשימים לא ברורים של ציורים קדומים, אשר אולי הובילו להתפתחות הכתב מאת ז'ן ז'ק גלסנר שיצא ב-2003 בתרגום מצרפתית, ובו סיפור גלגולם של כתב ציורים קדום בשפה השומרית, לצורך ניהול משטר ומסחר שהפך להיות שיטת כתב שהחזיקה מעמד כמה אלפי שנים עד שהודחה.

מהציורים הקדומים (האלה, לדעת גלסנר, מציורים שונים לדעת רוב החוקרים) התפתחו שתי משפחות הכתב של העת העתיקה: כתב החרטומים המצרי - ההירוגליפים, המייצגים את השפה המצרית, הכתב הזה עם הנחשים והדגים והציפורים, וכתב היתדות השומרי שהפך אכדי, כתב של קווים ומשולשים, המתקבלים במהירות מנעיצה קצרה של "יתד" בלוח טין, שזה הפלסטלינה של פעם.

מי הוביל את מי או שזה שני ענפים נפרדים

יתכן שמשפחת כתב אחת הושפעה מהאחרת, או שנבעו ממקור משותף, ויתכן שהתפתחו בנפרד, אין תוצאות המחקר חד משמעיים, גם כיום, וכל הזמן יש גילויים חדשים. מי היה ראשון ומי שני, איננו יודעים. האם האחד היה המשכו של השני, או ששניהם התפתחו בנפרד? גם את זה איננו יודעים על נכון.

בהמשך דרכן, שיטת הכתב נפגשו ובוודאי השפיעו אלה על אלה. לאורך השנים משפחות כתב אלו חיו זו לצד זו והכירו האחת את השניה. נמצאו עותקי המכתבים בספרייה באחת-יתון, בירת ממלכת המלך אח נא-יתון (אחנתון) הוא אמון-חות'פ הרביעי במצרים (פרעה בעל התואר המצרי נֶפר-כפרעי שסגד לאל היחיד יתון), המכתבים נשלחו מבבל ומתבאי, גבל שבלבנון, מגידו, ירושלים, גת בדרום, ומהמוצב המצרי בעזה. הם נכתבו בשפות שונות ובהיגויים שונים אך כולם נכתבו בכתב היתדות המבוסס על השפה האכדית (הדומה לארמית בבלית), והשתמשו במושגים מהשפה המצרית שנרשמה באותה תקופה בכתב חרטומים השונה לחלוטין מכתב היתדות. לפחות במצרים הכירו משך זמן רב בשתי שיטות הכתיבה.

נמצאו רכיבים מתוך כתבי קודש אכדיים ושומרים שהשתמרו אלפי שנים, והשפיעו על הספרות המצרים. וסיפורים המצריים שהגיעו לממלכות בין הנהרות, סוריה (ממלכות הארמים), אשור, בבל, עילם, פרס ומדי. ועד טורקיה בדרום.

הכתב הסיני

הכתב הסיני הוא אחר לגמרי, כי השפה הסינית היא אחרת לגמרי. אין לה הטיות עבר הווה או עתיד. יש בה מבנה תחבירי קבוע נושא נשוא מושא. הילד הלך לבית הספר. אין זכר נקבה, אין יחיד ורבים. הצליל העולה והיורד הוא חלק מארבעה "תנועות" של המילה. כמו שיש ארבעה משמעויות לשאלה: מה עשיתם!? לעומת מה?! עשיתם?! ולעומת מה עשיתם? לעומת מה... עשיתם? מילית פעולה (לֶה) נוספת אחרי הפעולה לומר שזה קרה, אחרי המשפט שזה הושלם, וסיומת כפולה, גם אחרי הפועל וגם אחרי המשפט לומר שזה עדיין קורה בהווה מתמשך. הכתב בנוי משני חלקים. ציור יסוד של מילה. ולצידה תוספת מבחינה, כדי להבדיל אותה מחברותיה: בירה מציגה סמל בקבוק בצד שמאל, ומימין לה בקבוק נוסף. לעומת זאת לעיר בירה יוצמד בצד ימין בית. וכך לכל סימן יש משמעות יסודית ועוד משמעות מבחינה. יש אלפי סימנים אך בפועל אנשים לומדים ומכירים כשלושת אלפים. בעידן המחשבים יש לכך כמה פתרונות שעיקרן זיהוי מראש והמלצת השלמת הקלדה ממוחשבת, אך לא ניכנס כעת לזה.

ראשית כתב היתדות

כתב היתדות הומצא על ידי השומרים, שהגיעו לעיר אור, אז על חוף המפרץ הפרסי בצד הבבלי, בשפך נהר הפרת. החוף נסוג לפני כאלפיים שנה וכיום, בעקבות הסחף הנשפך מנהר הפרת הוא נמצא 200 ק"מ משם, בלב מדבר, אך בקצה העיר חופים עם צדפים. גם נהר הפרת שינה את מסלולה ואינו קרוב לחורבות העיר, מה שעוזר לשמר בה את הממצאים ואת אם הם לא הוחרבו בידי המטורפים של דאע"ש והמאי"ס (מדינת האיסלם).

המושלים השומרים בני המיעוט השומרי באיזור העיר אוּר, דיברו שפה חד הברתית, וקל היה לתאר אותה בסימנים, כל מילה היא הברה.

ים וגם מים זה אה. מציירים ים, מקבלים את ההברה שהיא המילה ים. הבנתם? אה!

קוּ זה קול. כּו - תאכל. כמו בערבית לא היה להם חולם. אין שלום בערבית. יש סאלאם.

נא זה אבן. אבל זה גם המילה לא.

אוּר זה עיר. זוּ זה שן.

בי זה אשר כלומר ש...

נֶה זה זה. אז נה נה נה.

ני זה אני. זא זה אתה.

דוג - תדבר (דומה למילה talk).

תם - מה?

תם דוג?! מה אתה אומר?!

כל הברה קיבלה סימן: נא דוג בי זא כּוּ, נא כּוּ בי קוּ! (לא לדבר כאשר אתה אוכל, לא לאכול בקול! מה? ❌ 🗣️ ⏳ 🫵 🥘 ❌ 🥘 🔊 ❓

כשסרגון האכדי השתלט על הממלכה השומרית הוא ירש את שיטת הכתיבה הגאונית שלהם, אבל היה צריך להתאים אותה לשפתו, אכדית, שהיא קצת כמו ארמית, רק בלי ח ובלי ע גרוניות. בֶּל זה שם האל בעל. אִין זה עַיִּן. אֶרסֶת - ארץ. היה צורך להתאים בין השפות. לפעמים השתמשו במילה זרה מהשומרית, שם האות כהברה, או במשמעות של הסימן (למרות שקשה להבין מה מצוייר שם) או כהוראה איך לקרוא את התווים הבאים (למשל האותיות הבאות הם שם של מלך, או ריהוט, או פקודה חשובה - בדומה לסימן קריאה שלנו).

מהמושלים האכדים של אור הכתב עבר לבבל (איזור בגדד) אשור (איזור מוסול) ומזרחה, בצד השני של המפרץ לפרס.

גלגולי כתב החרטומים המצרי

{{רן| כתב החרטומים במצרים, היה כתיבה הברתית עיצורית חסרת ניקוד. לעתים הציור במשמעות מילה נחש מה כתוב כאן? 🐍 ❓⛵ 🐦 🌊🤡 (123): 🌊☀️ L☕ רמזים: 1. הסירה נכתבת בדיוק כך 2. הציפור היא נקבה 3. מי הים רומזים למילית יחס 4. צחוק הליצן האמריקאי אומר לנו מהי מילית היידוע. 5. הרשימה (123) היא רשימה.

פתרון: נחש (🐍) מה (❓) הסירה (⛵) ציפורה (🐦) מֵ (🌊 - מי ים) הַ (🤡 - Ha!) רשימה (123): מים (🌊) חמים (☀️) ל (L) קפה (☕) }

המסע אל האלף בית

ראו אתר אלף אלף אלף של מכללת בצלאל באוניברסיטה העברית ושחקו שם עם כל האפשרויות. לא תתחרטו. זהו מסע ממוחשב להצגת התפתחות האלף בית העברי ממקורותיו. האתר הזה, שהועלה על ידי שתי תלמידות בית הספר לאמנות כפרוייקט גמר, מאלף. נווטו לכל חלקי האתר המוסתרים, לא תתחרטו.

מתוך כתב החרטומים הציורי, התפתח כתב כוהני (היראטי) וכתב חולין עממי (דמוטי). ראו בויקיפדיה הכתב הכוהני (היראטי) המצרי והכתב העממי (דמוטי) המצרי (לא קשור לכתב היד של מוטי).

בסביבות שנת 1890 לפני הספירה - השתמשו פועלים כנענים בכתב אלף בית קדום באתרי חציבה של הממלכה המצרית בסיניי ובשפך היאור (נהר הנילוס במצרים). כתב זה, שקיבל את הכינוי "פרוטו סינאי" כלומר כתב קדום מחצי האי סיניי, הוא כתב ציורים עיצורי שהקדים את האלף בית, וניכר כיצד האותיות מקבילות לאלף בית הפיניקי והעברי שהתפתחו מהן.

1400 לפני הספירה לערך - כתב היתדות בעל 30 הסימנים מאוגרית.

נמצאו מאוחר הרבה יותר עוד כתובות בכתב יתדות אפילו עם 22 סימנים המתאימים לסימני האלף בית, בכל רחבי המזרח הקדום.

1350 לפנה"ס - סימנים ראשונים של הכתב הדרום ערבי (הדומה מאוד לכתב הכנעני). אך

1200 לפני הספירה - אלף בית כנעני פיניקי! בשנים אלו הופיעו כתובות בגבל ובצידון שבחופי לבנון, כתובים באלף בית הכנעני-פיניקי. (חציו השני של אלף בית זה הוא עם שמות הקשורים לחקלאות מים: מם - מים, נון - דג, סמך - אידרת דג, עין - מעיין, פה - פי באר, צדי - מצודות דגים, קוף - קוף המחת לתקון הרשת. ריש - ציור ראש החנית לתפיסת דג, שין - שיני הכריש, או שיני הסכין לחיתוך הדגים, ותיו - X או + לסימון כמות הדגים הנמכרים.

האלף בית הכנעני-פיניקי אומץ לכתב יווני - בסביבות 800 לפני הספירה, (בימי מלכות ישראל הקדומה...)

700 לפני הספירה כתב היתדות הדרום ערבי מוחלף בכתב כנעני, או בכתב דרום ערבי דמוי כנעני.

500 לפני הספירה - אימוץ הכתב האלף ביתי האשורי המרובע. כתב זה נמצא בחלקים הפחות קדושים של התנך (כתובים) בכתבי מקדש חוניו באי יב שבנילוס במצרים. הוא משמש, פחות או יותר עד ימינו. 450 שנה אחר כך, בכתבי מגילות כת ים המלח, הכתב המרובע אומץ לכתיבת כל כתבי הקודש ורק השם המפורש בעל ארבע אותיות הוי"ה נכתב בכתב הכנעני העתיק, או לשם קדושתו, או לשם הסתרתו, כפי שאנו נוהגים לכתוב היום ה', ובסידורים קדושים י"י.

בערך בשנת 500 בפרס החלו להשתמש בכתב יתדות בעל 36 סימנים.