היסטוריה לבגרות/תוכנית לימודים היסטוריה - תשס"ט/נקודות השוני: הקשיים המיוחדים שעמדו בדרכה של התנועה הציונית בראשית דרכה

מתוך ויקיספר, אוסף הספרים והמדריכים החופשי



פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקיספר ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה.



"עם כל ייחודה של הציונות - מחמת ייחוד תנאיו ההיסטוריים של עם ישראל – היא חלק מן ההיסטוריה העולמית; היא תשובה יהודית - ספציפית, בתנאיו המיוחדים של עם ישראל - לאתגר שהוצב לפני העולם עם תקופת ההשכלה, האמנציפציה, הליברליזם והלאומיות. הציונות היא הדרך היהודית שבה נתממשה המציאות היהודית המודרנית המשותפת ליהודים ולאומות העולם - תוך זיקה לעבר ההיסטורי היהודי. הציונות היא מהפכה. אולם ככל מהפכה שהצליחה, היא משלבת בתוכה המשכיות ותמורה, בחינת יין ישן בכלי חדש. היא נסמכת על כל עושר ההיסטוריה היהודית - ופורצת אל אופקי העולם המודרני ושואבת ממנו מלוא חופניים. זו עוצמתה וזה הגיונה ההיסטורי והמוסרי." (פרופ' שלמה אבינרי)

לכן, בבוא השבר הגדול בין 1882 ו-1914 ברוסיה, כאשר מרבית יהודי האימפריה הצארית פנו למערב - היו ביניהם אותם אלפים שהייתה להם התשתית של התודעה הלאומית, וזו הפנתה אותם לארץ-ישראל. הם היו החריג בסטיכייה הגדולה של ההיסטוריה היהודית, שסחפה את הרוב למערב, לאמריקה, לגולה אחרת, טובה יותר - כמנהגם של היהודים מימים ימימה. המעטים היו המורדים, כי הציונות הייתה המהפכה המשמעותית ביותר בתולדות העם היהודי, שחזרה וביקשה להעמיד את העם היהודי כסובייקט פעיל בהיסטוריה, ולא עוד כאובייקט סביל הנושא אך ורק תקוות וציפיות. בכך שונה הייתה התגובה במאה הי"ט מתגובות יהודיות היסטוריות קודמות לשנאת ישראל; כי ההתמודדות עם הלאומיות והאמנציפציה הייתה היעוד ללאומיות היהודית המודרנית. ברור כאן גם מקומה של ארץ-ישראל: אם עוסקים בהגדרה עצמית יהודית, והיהודי מבקש להיות הוא עצמו, ולא צל-צלו של עצמו - אנוס על פי דיבורן של תרבויות-חוץ - הרי הוא חייב להגדיר את עצמו מתוך זיקה לסדן ההיסטורי של ההוויה היהודית: ארץ-ישראל. אין יהודי יכול להיות יהודי חופשי המגדיר את עצמו כבן חורין - וארץ-ישראל נשללת ממנו. לומר ליהודי כי הוא יכול להיות יהודי חופשי בכל מקום - באוגנדה, בבירוביג'אן, בארגנטינה או במוזמביק - אך בארץ שאליה קשורה ההיסטוריה שלו, לשונו והגיאוגרפיה שלו - שם אסור לו להיות ולהגדיר את עצמו בזיקה אליה? לומר דבר כזה ליהודי אין פירושו לשלול ממנו זכות לפיסת-קרקע בלבד (קדושה, יקרה והיסטורית ככל שתהא); פירושו של דבר הוא לשלול ממנו את חירותו. מי ששולל, אם כן, את זיקתו של עם ישראל לארץ-ישראל כחלק ממכלול ההגדרה העצמית - שולל מעם ישראל (ומכל אדם בישראל) את חירותו. ארץ-ישראל מרכזית היא לציונות, ולא תיתכן הגדרה עצמית יהודית שאין ארץ-ישראל במרכזה; אבל תכליתה של הציונות הייתה מעיקרה שחרורו והגדרתו העצמית של עם ישראל. תכליתה לא הייתה שחרור ארץ-ישראל - אף ששחרור ארץ-ישראל הוא האמצעי, והאמצעי ההכרחי, לשחרורו של עם ישראל, ולכן ציונות ללא ציון נדונה לכישלון. אך כשם שהציונות עלתה ממצוקתם של יהודים בתנאים ספציפיים מאוד בתקופה ספציפית מאוד, כן תכליתה היא לפתור את בעיות ההגדרה העצמית, החירות והזיקה ההיסטורית של עם ישראל. הציונות לא יצאה לשחרר ארץ, כי אם לשחרר עם; ולכן מופרך מעיקרו השקר הגס של זיהוי הציונות עם האימפריאליזם. אלא שככל שחרור לאומי, גם שחרורו של עם ישראל אינו יכול להתבצע אלא בהקשר טריטוריאלי קונקרטי והכרחי; והקשר זה הוא ארץ-ישראל, ואין בלתה זוהי תכליתה של הציונות, וזוהי הצדקתה המוסרית - כלפי פנים וכלפי חוץ. השולל אותה - שולל את זכותם של היהודים להיות חופשיים. זכות זו, כזכות לחירות, אינה ניתנת לשלילה.