היסטוריה לבגרות/המדינה החשמונאית

מתוך ויקיספר, אוסף הספרים והמדריכים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

משנת 167 לפנה"ס הונהג העם היהודי על ידי בית חשמונאי. תהליך שהחל במרד החשמונאים בהנהגת מתתיהו החשמונאי התפתח להקמת מדינה עצמאית, היא – מדינת החשמונאים.

1. הקשיים הפוליטיים

  • בתקופת החשמונאים שלטו באזור שליטים וממלכות כגון: בית סלווקוס ששלט בסוריה, בית תלמי ששלט במצרים, האימפריה הרומית שהחלה להתעצם ברחבי הים התיכון והעמים הנוכרים שישבו סביב ליהודה. השליטים החשמונאים נאלצו לתמרן בין הכוחות הפוליטיים הפעילים באזור ולקשור עימם קשרים.
  • הגדרת תפקיד המנהיג – ממלכת יהודה עמדה במרכז ממלכות שבראשם מלך שריכז את כל סמכויות השלטון תחתיו. כדי להשתלב כחלק מממלכות האזור נוצר צורך בהגדרה מחודשת של תפקיד המנהיג, ולא להסתפק בכך שהוא רק מצביא כמו יהודה המכבי.

דרכי התמודדות –

  • רוב שליטי בית חשמונאי (פרט לינאי) הקפידו לשמור על הברית עם רומא, אותה כונן לראשונה יהודה המכבי. רומא הייתה כעת כוח עולה באזור ורבים ראו בברית עימה את חיזוק מעמדה ויוקרה של המדינה.

אלכסנדר ינאי כרת ברית עם הפרתים ולא חידש את הברית עם רומא משום שידע שתתנגד לכיבושיו. מעשה זה גרם לרומא לראות את המדינה באופן חשדני וכאויבת.

  • מנהיגי החשמונאים חברו לבית תלמי שהתערב במלחמות הפנימיות של בית סלווקוס, אשר הלכו ונחלשו. המנהיגים שאפו למנוע את התחזקות הממלכה הסלווקית ועלייתם של מלכים תקיפים.

2. קשיים כלכליים – בין היהודים, העמים הנוכרים ותושבי הערים ההלניסטיות בארץ ישראל התנהלה תחרות כלכלית קשה, שהביאה לעוינות כלכלית רבה בין הצדדים. הם נאבקו על שטחי עיבוד חקלאיים, קביעת מחירי התוצרת החקלאית וכן גם על המסחר הימי בערי החוף. דרכי התמודדות –

  • שמעון כבש את יפו וכך אפשר רצף טריטוריאלי מירושלים ליפו שהבטיח פתח לים, חיזק את המסחר הימי הבינלאומי של יהודה ושיפר את מצבה הכלכלי של יהודה
  • אלכסנדר ינאי יצא למסע כיבושים נרחב מחוץ לשטחי יהודה. בדרך זו נוספו שטחים רבים למדינת החשמונאים וביניהם שטחים חקלאים. בעקבות כיבוש כל ערי החוף (פרט לאשדוד ועכו), נכבשו הנמלים והתאפשר יותר מסחר בינלאומי.


3. קושי דמוגרפי – האוכלוסייה ביהודה גדלה מאוד והפכה לצפופה מאוד, עקב הגבולות הצרים של המדינה. היה קושי לאכלס את כל היהודים, לכן יצאו שליטי בית חשמונאי למסעות כיבושים. עם הכיבושים התווספו למדינה נוכרים רבים ונוצרה בעיה חדשה. מספר הנוכרים היה גדול ממספר היהודים. התרחבות טריטוריאלית - השליטים דאגו להרחיב את הארץ, הסיבות למדיניות הזו:

  • גורם חיצוני - כל השליטים ההלניסטיים פעלו כך והחשמונאים רצו לדמות להם.
  • גורם פנימי – העמקת ההכרה הלאומית שכל ארץ ישראל שייכת ליהודים, וטיהור הארץ מעבודה זרה.

פעולות שליטי בית חשמונאי התרחבות טריטוריאלית ככל שהשלטון נהפך חזק יותר, השליטים כבשו שטחים מרוחקים יותר. יהודה המכבי – הדף את הצבא הסלווקי בסדרת קרבות, השתלט על הדרך לירושלים וסביבתה וסייע ליישובים היהודים. יונתן – היה הראשון לכבוש שטחים מחוץ ליהודה. כבש שטחים מעקרון ולוד עד צפון יהודה ושטחים מועטים העבר הירדן המזרחי. שמעון – כבש את יפו בלבד. כיבושיו אפשרו גישה לים ואת חיזוקה הכלכלי של יהודה באמצעות מסחר ימי. בנוסף כבש את החקרה. החקרה –מושבה צבאית במצודת העיר ירושלים. בחקרה היו חיילים סורים ומתייוונים קיצוניים. בעקבות החקרה דמתה ירושלים לעיר נוכרית. יוחנן הורקנוס – שינה באופן משמעותי את מפת יהודה. כבש שטחים בעבר הירדן המזרחי, השומרון, שכם, אדום ובית שאן. לכיבושיו התלוותה קנאות דתית שבאה לידי ביטוי בהרס מקדש שומרונים. יוחנן הורקנוס העניק את השם "יהודה" לארץ כולה. יהודה אריסטובלוס – כבש את הגליל, שלט שנה אחת בלבד. גייר את התושבים הערבים משבט יטור. אלכסנדר ינאי – גדול הכובשים, יצא לכיבושים מחוץ ליהודה במדינות שכנות על דרכים חשובות. כבש ערים הלניסטיות בעבר הירדן המזרחי ואת ערי החוף (פרט לעכו ואשקלון), הפך את כל הצד המערבי של הירדן ליהודה. גידול דמוגרפי במשך שנות קיומה של ממלכת החשמונאים כפו בכוח גיור על העמים בשטחים שכבשו, וצירפו אותם אל העם היהודי. תהליך הגיור כולו הושלם תוך שתי דורות. העמים שהתנגדו לסיפוח וללאומיות היהודית גורשו. יהודה המכבי – נלחם ביישובים הנוכרים באזור שפלת החוף ובאזור הגליל והגלעד, במקומות אותם הוא כבש, הוא גירש את הנוכרים. שמעון – נמנע בדרך כלל מגיור של לא יהודים או שילובם בממלכה, לכן גירש אותם. הושיב במקום המגורשים יהודים. יוחנן הורקנוס – בניגוד לשמעון ויונתן לא גירש את הנוכרים, אלא גייר אותם. הוא אפילו גייר את האדומים,אותם התורה אוסרת לגיור, וכן גייר עמים שמים שכבש. זו הייתה דרכו להגדיל את האוכלוסייה היהודית. המסרבים להתגייר גורשו. יהודה אריסטובלוס – שלט רק שנה אחת אבל הספיר לגייר את התושבים הערבים משבט יטור. היהדות שם הייתה תנאי הכרח להשארות במקום יישובם. אלכסנדר ינאי – המשיך לנקוט במדיניות הגיור, אוכלוסיות שסירבו נאלצו להגר לשטחים אחרים. על ידי כך את אוכלוסיית ארץ ישראל עד מאוד. הרס מקדשים הלניסטיים רבים וגרם לבריחת נוכרים. שינויים במעמד ותפקיד המנהיג יהודה המכבי – היה למצביא בלבד יונתן – היה הראשון לערוך שינוי בתפקיד: התמנה לתפקיד הכהן הגדול נוסף על היותו מצביא. הוא אמנם היה ממשפחת כוהנים, אך לא מהכהונה הגדולה. מאוחר יותר קיבל את התואר מושל יהודה. שמעון – הפך באישור העם למנהיג מדיני (קיבל את התואר נשיא), כהן גדול ומצביא. הוא הוריש את סמכויותיו לבניו וזה העניק בסיס חוקי לשלטון. יהודה אריסטובלוס – הפך את עצמו למלך וזה היה מנוגד לחוק משום שלפי המסורת היהודית מלך חייב להיות מבית דוד. אלכסנדר ינאי – היה למלך ולקח לעצמו את סמכויות החקיקה והשיפוט. יהודה וינאי רצו להדמות למלכים ההלניסטים ואימצו את צורת השלטון שלהם. שלומציון – הכתרתה הייתה מנוגדת למסורת היהודית לפיה אישה אינה יורשת את המלוכה, מה גם שהיו לו בנים שיכלו לרשת את המלוכה – זהו מנהג הלניסטי מובהק. היחס להלניזם מרד החשמונאים החל כמאבק בהתייוונות ובהלניזם. אולם עם השנים אימצו המנהיגים החשמונאים כמה מאפיינים של התרבות ההלניסטית: שמות, מנהגים, הנהגת חצר מלוכה, ריכוז סמכויות המנהיג וכו.

יהודה המכבי – קבע את הניצחון על הסלווקים וטיהור המקדש כיום חג – חנוכה. וגם קבע את יום הניצחון על המצביא הסלווקי ניקנור כיום חג – "יום ניקנור". מנהג הלניסטי שמעון – קבע את יום כיבוש החקרה כיום חג. יוחנן הורקנוס – אימץ שם הלניסטי, והעסיק צבא שכירים כמקובל בממלכות ההלניסטיות. יהודה אריסטובלוס – אימץ שם הלניסטי, העסיק צבא שכירים, מינה עצמו למלך בעל סמכויות בלתי מוגבלות, ניהל חצר מלוכה הלניסטית*. אלכסנדר ינאי – אימץ שם הלניסטי, החזיק בסמכויות בלתי מוגבלות, ניהל חצר מלוכה הלניסטית והוריש את השלטון לאשתו. שלומציון – שם הלניסטי, אישה בתפקיד מלכה, החזיקה צבא שכירים. מיהודה אריסטובלוס דמה שלטון החשמונאים לבית מלוכה הלניסטי.

  • חצר מלוכה – חגיגות, סעודות ומשתאות, לקיחת פילגשים ורדיפה אכזרית אחר בני המשפחה אשר נחשדו באי אמינות.

לאחר מות שלומציון, החל סכסוך בין בניה – יהודה אריסטובלוס ה-2 ויוחנן הורקנוס ה-2. בהשפעת ריב האחים, כבש פומפיוס – המצביא הרומי, את יהודה בשנת 63 לפנה"ס ומחליט לנהל סדר חדש. הוא ממנה את הורקנוס החלש והצייתן כשליט יהודה בחסות רומא. אחיו יהודה אריסטובלוס הושלך מיהודה לכלא, ממנו ברח וניסה למרוד. ניסיון זה דוכא על ידי הנציב הסורי.