אירופה בעת החדשה המוקדמת/אירופה בשנת 1500: דמוגרפיה, תנאי חיים ומבנים חברתיים ומשפחתיים
דמוגרפיה (שיעור קודם)
[עריכה]בעיית המקורות
[עריכה]אין מידע מדויק בנוגע לדמוגרפיה באירופה. רוב המידע הוא בזכות נתוני מס, אולם גם נתונים אלו לוקים בחסר:
- מס היה קיים במקומות בהם היה שלטון ריכוזי שיכול היה לקיים מערכת מיסוי.
- גביית מיסים - אין כמעט עניין בפעוטות, נשים וילדים.
- אופן גביה שונה בהתאם למנעים שלטונים. למשל בהרבה מקומות אין נתונים בנוגע לגביה מאיכרים פשוטים.
- אין כוח למפקח במדינה.
הגוף היחיד שמנה את כלל תושבי המדינה הייתה הכנסייה בעקבות טקס הטבילה והמשיחה האחרונה. עם זאת, הרישום אינו מושלם והשרידות שונה. למשל מדינות בהם היו מעט מלחמות כמו אנגליה, איסלנד (משנת 900), נורבגיה יש פרוט רחב היקף. לעומת זאת, ברוב אזורי גרמניה יש הישרדות חלקית של מסמכים.
התפלגות דתית
[עריכה]רוב אוכלוסיית אירופה היא קתולית בשנת 1500.
- החל משנת 1492, אין נוכחות מוסלמית בספרד. המיעוט שהיה בגרנדיה ברובו ממומר בכפיה. במהלך השנים, אחוז המוסלמים יגדל באלבניה, בבולגריה (10% מוסלמים) ובסרביה.
- מיעוט יהודים קטן במרכז אירופה שמתפשט למזרחה, לכיוון פולין וליטה. מספר זניח של יהודים בצרפת, אנגליה (1492) וספרד.
- הנצרות הביזנטית - במזרח אירופה יש כנסיות רוסיות ביזאנטיות כך ביוון ובקונסטינופול. מספרם יתמעט בעקבות הכיבוש המוסלמי. ריכוזים ביזאנטיים נוספים : עקב איטליה, קפריסין ואי כרתיים. בשלב זה, אזורים אלו נשלטים בידי הדת הנוצרית אך לא לזמן רב.
- במהלך השיעורים נלמד על הנצרות הפרוטסטנטית. במאה ה-16, לפני פיצול הכנסייה האנגלית מהוותיקן, הנרי השמיני קבל מהאפיפיור את התואר "מגן האמונה הקתולית". מדובר בשנים בהם מעמד הכנסייה הקתולית חזק מאוד בעיקר (אלפים, צרפת, ויץ). חמישים שנה, לפני 1500, הכנסייה הצליחה לחסל את הכפירות בדת ואלו נעלמו.
הערכות מספר
[עריכה]ההערכות הן שכשישים מיליון תושבים באירופה. רובם במערב, מערב-מרכז אירופה ולכן רוב הדיון יעסוק בהם. כ-5%-7 חי בהרים.
- באנגליה חיים כשלושה מיליון איש.
- 50% מכלל תושבי אירופה חיים בצרפת, בארצות השפלה ומערב גרמניה בעבר (ללא מזרח גרמניה).
- פולין-ליטא יש 2.5 מיליון אנשים.
- כל ארצות סקנלוויה כולל דנמרק יש כמיליון וחצי איש.
ככל שפונים מזרחה מאירופה, צפיפות אוכלוסיה קטנה.
איכרות
[עריכה]90%-95% מתושבי אירופה (אף ללא הכללה של ממלכת מוסקבה), הם איכרים שחיים בכפרים עם עד 500-700 נפשות. הכפרים נמצאים במערכת יחסים עם אצילים מקומיים. לא מדובר בפאודליזם. בתחילת שנת 1500 אין צמיתות לאדמות. הסיבה לכך נובעת בעקבות מחלת הדבר. במהלך השליש הראשון של המאה ה-15, משתוללת באירופה המגפה השחורה, שהורגת כמחצית או עד שליש מהאוכלוסייה. בעלי האדמות חסרי ידיים עובדות ואילו האיכרים מנצלים את המצב על מנת לדרוש תנאים טובים יותר, כמו שחרור מצמיתות, כתנאי לעיבוד הקרקע. באופן כזה, האיכרות האירופאית משיגה עצמאות מצמיתות. עם זאת, קיימת מערכת גומלין בין האדון לאיכר. מצד אחד האדון מעניק לאיכר דברים אליהם נזקק כמו ביטחון. מצד שני האיכר מבטא את גמולו בשי קטן, למשל אלומת חיטה בכדי להחזיר את החוזה שנתחם. לאור זאת, האיכר הפך להיות אישיות משפטית, כלומר בעל תנאים מחייבים אותם לא ניתן לקחת ממנו.
ב-1500 האיכרים במזרח אירופה הם איכרים חופשיים, ההצמתה תתרחש בערבות הימים, בריכוז שלטוני.
היחידה הכללית של המשפחה
[עריכה]היחידה הכלכלית הממוצעת המשפחתית, החקלאית, במרכז מערב אירופה, הכילה בין 5-7 נפשות שכללה את כלל אנשי הבית (משרתים שהיו בדרך כלל קרובי משפחה). כלומר, הכלכלה המשפחתית באירופה בקושי הצליחה לקיים את עצמה. בנוסף, אין לאיכרות האירופאית מרווח ביטחון כלכלי. מספיק שנה אחת קשה (בצורת, שטפון ועוד) והתא המשפחתי כולו יכול היה למות מרעב. מכאן שהתמותה הייתה גבוהה מאוד.
הישרדות
[עריכה]אורך החיים של אירופה, החל מגיל חמש ומעלה, היה בממוצע 50+ . הממוצע מגיל 16 ומעלה היה 60+. מכאן לא מפליא הנתונים הבאים. הסיכויים של ילד אירופאי לחיות היה 50% עד גיל 12. כלומר, אלו ששרדו היו בעלי אחוז הצלחה גבוה לחיות שנים ארוכות.
תוחלת החיים של גברים הייתה גובה מזו של הנשים עקב הסיבות הבאות :
- סיבוכי לידה
- המזון שהן אוכלות מזין פחות ממזונם של הגברים.
- שחיקת היולדת – בגלל הסיכוי הנמוכים של שרידות הילדים, יש הרבה לידות אשר גומרת לשחיקת היולדת.
ילודה
[עריכה]בתקופה שבה אין אמצעי מניעה יש שלושה מנגנונים שעמדו לתא המשפחתי כדי להגדיל או להקטין את המשפחה :
- עליה/ירידה בגיל הנשואים – ככל שגיל הנישואים גבוהה כך שנות הפוריות של האישה יורד. ההבדל המשמעותי בין החברה האירופאית (בעיקר במערב) לבין רוב החברות בעולם, הוא גיל הנישואים שגבוה ב-5-7 שנים מגיל הפריון (נתון שאינו נכון עבור האוכלוסייה היהודית באירופה). למשל במערב אירופה, גיל הנישואים הממוצע היה 27 (איכרים 22-25).
- שינוי תקופת ההנקה – ככל שתקופת ההנקה ארוכה יותר, כך הסיכויים להיכנס להיריון קטן. לכן בתקופות של קשיים כלכלים היו הנשים מניקות יותר. במקרים בהם היה צורך בידיים עובדות תקופת ההנקה הייתה קצרה.
- המעמד הגבוהה דגל בהנקה מקוצרת על מנת להרחיב את השושלת המשפחתית. בשל סיבה זו תמות התינוקות בקרב האצולה היה גבוה יותר. המניקות היו מעבירות מחלות בין התינוק שלהם לתינוק האציל. בנוסף, אנו רואים כי גיל הנישאים היה בין הגילים 14-15.
- הכנסת בנות למנזרים – עודף בנות פירושו הוצאה כספית מיותרת בין היתר כיוון שהן נזקקו לנדוניה. מספר קטן של מקומות באירופה כמו בצפון ספרד ודרום צרפת הייתה מסורת מקומית לפיה היחידה החקלאית מחולקת בין כל היורשים (בנים ובנות). ירושה שכזו הייתה בעייתית כיוון שהיא חלקה את היחידה החקלאית לתת יחידות חקלאיות קטנות. מסיבות אלו, היה מניע להורים להכניס את הנשים למנזרים. הכניסה למנזר, היא סוג של נישואים עם ישו שכללה גם נדוניה אבל ערכה היה קטן. מבחינה דמוגרפי של כלל החברה הקתולית, עד שנת 1550, קטן מספר הנשים בשוק הנישואים וגדל מספר הרווקים. לכן מספר הילודה קטן בהתאם.
ילודה מחוץ לנישואים
[עריכה](שיעור 2) בחברה האירופאית הקדם מודרנית כמעט ואין לידות מחוץ לנישואים. מספר הלידות מחוץ לנישואים בשנים 1550-1700 עמד על 0.02. נתון נמוך בהשוואה לארצות הברית כיום (50% מהלידות מחוץ לנישואים) ובהשוואה לצרפת ואנגליה במאה ה-15 וה-17. הסיבות לכך:
- בחברה כפרית - ההורים דאגו לחתן את בני הזוג לפני ההיריון. סטטיסטיקת אחוז הנשים שהיו בהריון בזמן הנישואים היה גבוה. למשל באיסלנד אחוז הנשים שהיו בהיריון בזמן הנישואים עמד על כ-30%.
- "זיבלה" (אידיש), תינוק שגילו קטן מגילו האמיתי על מנת להסתיר את העבודה שזוג ההורים נכנס להיריון לפני החתונה.
- בחברה הכפרית האירופאית, מאפשרת לבני זוג צעירים, למזמז זה את זה תוך השגחה של שפחה (אם/המשגיחה).
- בתי זנות - בתי זונות היו מהוגנים כמוסד חוקי: ספירת זונות, לקיחת מסים, בדיקות רפואיות (מאוחר יותר). בראשית המאה ה-5 לספירה, אוגוסטינוס, מאבות הכנסייה, אמר שכל עיר חייבת ביוב וכל עיר חייבת בית זונות, זאת בכדי שהזוהמה לא תעלה על גדותיה. במילים אחרות, בכדי למנוע פגיעה בבנות מהוגנות, יש צורך בזונות. עדיף לפגוע באחוז קטן של נשים באוכלוסיה על מנת לספק את צרכי הגברים, שהפער בין גיל התעוררות המינית לנישואים היה כעשר שנים.
- הילודה בבית זונות – ככל הנראה זונות נעזרו במנגנון מניעה - שימוש בחומצות שונות שגרמו לפגיעה ושריפה של המערכת הגופנית – מי ששרדה, הפכה להיות עקרה. כנראה שהשימוש בחומצה רווח מאוד מפני שנשות המעמד גבוהה וכמרים טענו כי זונה היא במהותה זונה כיוון שנולדו עקרות מטבען. זנות העירונית, סולם של מעמדות חברתיים, ממהגרות חדשות ועד לזונות צמרת. בשולי הכפר, משפחות שמצב הכלכלי הדרדר פנו למקור ההכנסה זה.
כלכלה ותזונה
[עריכה]תנאי חיים באירופה היו ירודים מאוד. לכולם יש עיוותים (שיניה שבורות, סרחון ועוד).
הבית
[עריכה]האיכרים חיים במבנה של חדר או שני חדרים, עשויים מהחומר המקומי (עץ, בוץ, חמר,טיט ועוד). הרצפה עשויה מבוץ מביוש. התקרה מעצים מיובשים. לרב אין חלונות כיוון שאין זכוכית וקר היה באירופה. באותו חדר גם חיים חיות משק הבית (לפחות בחורף) וגם מתבצעים בו בישולי הבית, כלומר חדר מחניק, חסר היגניה ומצניח.
לבוש
[עריכה]האיכרים לובשים בגדים אותם ארגו מחומרים גסים כמו פשתן וצמר (אין כותנה בשלב זה). הנעלים הם חתיכת עץ שקשורה עם איזה שהיא רצועה. הגברים היו בעלי זוג נוסף, מעור, אותם לבשו פעם-פעמיים בשנה לכנסייה. לעומת זאת, הילדים היו הולכים יחפים לבית ספר אף גם בחורף.
תזונה
[עריכה]האיכרים אכלו לחם שחור משיבולת שועל או שיפון. מעטים מאוד אכלו חיטה ואו שעורה כיוון שהם היו מוכרים אותה בערים, שם קנו לחם לבן - המאפיין בבריטניה וצרפת במהלך המאות ה-15 וה-14. כיוב האדמה גרם לכך ששליש מהאדמה לא היה מנוצל במהלך השנה.
החל מהמאה ה-18, לאחר גילוי אמריקה, התירס והתפו"א הפכו להיות המרכיבים העיקרים בתזונה האירופאית.
- תירס מגיעה בראשית המאה ה-16, הוא משמש כאוכל לבהמות.
- תפו"א גידול שאפשר להפיק ממנו 2-3 גידולים בשנה ומזין מאוד. הוא השתלב בתזונה האירופאית לאחר כ-150 שנה מגילויו. זאת בעקבות הרעלה בעת השימוש הראשון בו (אם לא מבשלים נכון את התפו"א הוא גורם להרעלה). בהמשך הפך להיות מאכל פופולרי מאוד, ממזרח אירופה עד אנגליה ואירלנד.
- עגבניות – מיובאות מאמריקה.
אם נחזור למאה ה-14 וה-15, בנוסף ללחם היו האיכרים אוכלים דגנים וזרעים (שעועית ואפונה). בשר ודגים היה חלק מהתפריט במקומות בהם האצולה עוד לא השתלטה על אזורי היערות והאגמים. במספר קטן של שנה (חגים או מועדים) אכלו חיות (אווזים וברווזים).
גידולים על פי עונות השנה. תפוחים, חיטה (בחלק מהאזורים), שעורה (כל היבשת). באופן כללי בדרום התזונה בריא יותר.
- דרום (רומא לאלפים), שומן מצומח (בעיקר זית, שמן חמניות). בשר של כבשים (מעט היו אוכלים).
- צפון, שומן מהחי (אווזים וחזיר). מעט בקר בעיקר של חזירים.
תעסוקה
[עריכה]האיכרים היו עובדים כל היום, הן נשים והן גברים. גברים עבדו בעבודות הפיזיות יחד עם השוורים בשדות הרחוקות ואילו נשים עסקו בגידול הברווזים והאווזים במשק הקרוב לבית בנוסך לעבודת הבית (בישול, יצירות גבינה, לעשן דגים, שאיפת מים, ניקיון, לארוג, פיקוח על האש, סחר). בתקופת הקציר כולם יצאו לשדות. תפקיד הנשים היה כל כך מרכזי שנאמר כי "כשאב המשפחה מת המשפחה סובלת כשאם המשפחה מתה המשפחה מחוסלת".
הילדים מהרגע בו יכלו, יצאו למרעה יחד עם ההורים בהתאם.
המצב הזה הוביל לכך שאלמנים ואלמנות התחתנו במהירות ולכן יש משפחות מורכבות רבות. המשפחה האירופאית הייתה גרעינית ביסודה. זוהי הכללה שאינה נכונה תמיד, כך למשל בדרום צרפת.
ירושה
[עריכה]יש אזורים בהן הירושה התחלקה בין כל הצאצאים ולכן התפתחו הסכמים המותנים בקניה של אדמות בין האחים בתמורה לנישואים בין משפחתיים וכו'. ישנם מקומות בהן רק לזכרים. ישנם מקומות בהם הירושה נתנה רק זכר הבכור למשל בצפון מערב אירופה
הורים דאגו לחתום על חוזה כלכלי מפורט עם הבן היורש על תנאי המחיה שלהם בעת זקנה. בין היתר כיוון שבזמן קשה, ההורים הפכו להיות נטל על הילדים.
עודף בבנים
[עריכה]עזיבה של בנים הייתה עזיבת לתמיד.כמעט אין סיכוי שיראה שוב את המשפחה.
- הגירה - במהלך ימי הביניים, ללא ירושה פנו הגברים למזרח אירופה, לאזורים שבימיו מתחילים עם הסיומות "new". בתקופת 1530-1520, הפך העולם החדש ליעד עבור הגירה מועדף.
- עיר - חיפוש תעסוקה שאינה דורשות ידע כמו ריכוז תעלות ביוב, בניה ועוד.
- צבא – אזורים שהפכו ליצואני החיילים היו דנמרק, שווייץ, אוסטריה, סקוטלנד ועוד בעקבות שטח אדמה שאינו מתאים לחקלאות.
- צי – הולנד וסקוטלנד היו היצואנים העיקרים. סיכוי השרידות בצי הימי היו נמוכים בעקבות סכנות כמו שוד ימי, טביעות, קפיטן המתפקד כשופט. בתחתית הספינות היו העבדים, האסירים, עניים שהזיזו את משוטיה.
נשים שאינן יורשות הופכות להיות משרתות, כובסות, חותרות, בניות, סבליות מים, מוכרת בשוק וזנות.
ריכוז וכוח שלטוני
[עריכה]חברה אלימה, מעט מוסדות מדינה שאינם מורגשים בכפר. הכפר אף רצה להימנע מערבות המוסדות בו. הוא הקים מועצה או ועד של ראשי המשפחות המורחבות הגדולות ביותר בעיר, אשר ניהלו את ענייני הכפר. עד המאה ה-17 אין ערבות של השלטון בכפר. בראשית המאה ה-17 הממשלה מתחילה לפעול כדי למסד את סמכויותיה בכפר.
עיר
[עריכה]האוכלוסייה העירונית מחולקת למעמדות, כשהיא נשלט בידי אליטת המשפחות העשירות אשר אלו מחזיקות בידיהן את המבנים והזכויות השיפוטיות. יש חפיפה בין עושר, זכויות וותיקות. לרוב, האליטה הייתה מורכבת ממשפחות סוחרים. בערים כמו איטליה, ארצות השפלה, לונדון ופריז הם סוחרים הקשורים למסחר בינלאומי (סחר חיטה ודגים) והיו יודעים בשם פציפיסט, כינוי רומאי עתיק למעמד מורם.
השדרות בעיר
[עריכה]- האליטה - הם בדרך כלל מיעוט, קסטרה סגורה, לא יותר מחמישה אחוז מכלל האוכלוסייה. הם שיעבדו את המערכת השיפוטית של העיר.
- כעשרה אחוז הם אנשי דת.
- סוחרים פחות עשירים כמו
- סוחרי בדים וכו'.
- אומנים, רוקחים, צורפים, עורכי דין, נוטריונים.
- יצרני בדים, נפחים וכו', פחות מצליחים.
- כ-1/3 מהאוכלוסייה העיר הם שוליות של אומנים אשר חתמו חוזה ללימוד מקצוע למשך 5 שנים, בדרך כלל 7 שנים.
- פועלים שכירי יום חסרי מקצוע – מהגרים חדשים, רוכלים, עניים ונוודים.
מקור ההכנסה של העיר הוא מסחר בינלאומי, כמו בערים, ונציה, גנוה, נפולי, פיזה, סביליה (מרכז הים האטנלטי),ביינסבול (אפריקה ואסיה). צפון אירופה, לונדון, אסטרנטדם, הרבור. בצפון אירופה, העיר הגדולה היא קונסטינופול, עיר מוסלמית שב-1500, רוב האוכלוסייה בה היא נוצרית. השנייה בגדולה היא נאפולי (400 אלף תושבים). במהלך 1550, פריז עולה עליה במספר האוכלוסיה כיוון שהופכת להיות מדינה ריכוזית. המלך ריכז סביבו חצר של בירוקרטים ופקידים החיים את חיי האצולה העירונית. סביב המלוכה מתפתחים עסקים כגון, נהגי כרכרות, צורפים ועוד. היצרנים כולם היו שייכים לגילדה אשר הגבילה את פעילותם של חבריה. בלאו הכי האפשרויות שעמדו בפני היצרים היו מגובלות. אם לא התמזל מזלם בשוק או צורך פתאומי במוצר הם היו צריכים לעזוב את העיר כיוון שבדרך כלל בעיר היו יורשים לבעל עסק. לדוגמא יורשים מסנדל העיר את תפקידו לאחר מותו על ידי נישואים לאשתו.
בכל עיר יש שוק, נשים היו חלק ממנו בעיקר ביצור כובעים ופרחים להן. רובן לא היו חברות של גלידה. העיר מייצרת המון מוצרי מותרות ומעט מוצרים אחרים.
התפתחות בית המלוכה בעיר הוביל להתפתחות של כלכלת מותרות. הצורך בידיים עובדות היה רב. בשנת 1550, פריז כל יום נצרכים 200 שוורים 2000 כבשים 7000 תרנגולת, 5000 סבלים לפירוק אניות וכרכרות שמביאים את כמויות האוכל. פריס משעבד את כל הנחלות החקלאיות שבמרחק 100 מטר מממנה לסיפוק הצרכים של פריס כמו חיטה ויין. בהמשך ערים בולעות ערים אחרים.
במזרח אירופה הערים הגדולות הן וינה, פרג, טנסינג (כ-40 אלף נפש). עיר מעניינת היא מוסקבה אשר בשנת 1550 מגיעה לכ-100 אלף איש. בהמשך היא תישרףובמהלך מאה השנים הבאות היא תישאר עיירה של כ-30 אלף.
ריכוז באוכלוסיה הוביל לתנאי ההיגיינה פחותים ולכן היו מגפות רבות יותר מבכפר.בלילה הכרכרות העבירו את גלילים ששימשו כזיבול של האדמות. כמו למשל, המגפה בשנת 1810 שהובילה למוות של העבדים בבונציאלס. אין גידול טבעי של האוכלוסייה.
האספקה בחורף לעיר הייתה מפני שהנהרות קופאים.
עבדות
[עריכה]מספר קטן של עבדים ושפחות בבתים כמו למשל באיטליה (סלבים מברית המועצות) ודרום פורטוגל (עבדים מאתיופיה).
מקורות חיצונים
[עריכה]ראשונים
[עריכה]- לורנצו ואלה (Lorenzo Valla, 1407 c.– 1457): על זיוף מתנת קונסטנטינוס (קטעים נבחרים) מתוך בנימין ארבל (עורך), מקורות לתולדות העת החדשה המוקדמת, אוניברסיטת תל אביב 2004 עמ'28
שניונים
[עריכה]- י. פ. רייס (הבן) וא. גרפטון, אירופה בראשית העת החדשה 1460-1559, מהדורה שנייה, 2010, תל אביב, תש"ס. פרק שני, עמ' 43-68. שימו לב שהספר אינו האתר כי אם בספרייה ובשמורים
- J. H. Bentley, "Early Modern Europe and the early modern world", in: Charles H. Parker and J. H. Bentley (eds.), Between the Middle Ages and Modenity, Lanham, 2007. Pp., 13-31.