תורת הבקרה/מערכת מסדר שתיים

מתוך ויקיספר, אוסף ספרי הלימוד והמדריכים החופשי.

קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Baustelle.svg הדף נמצא בשלבי עבודה
דף זה נמצא כעת בשלבי עריכה. הנכם מתבקשים שלא לערוך אותו בטרם תוסר הודעה זו.
במקרה שדף זה לא נערך במשך שבוע או יותר, רשאי כל משתמש להסיר הודעה זו.
R - כניסה; C - יציאה.

למערכת מסדר שני, כלומר n=2, יש שני קטבים, ונהוג להציג את התמסורת בצורה:

\ G(s)=\frac{As+B}{s^2+2\zeta\omega_ns+\omega_n^2}

כאשר ζ היא ריסון המערכת ו-ωn היא התדירות הטבעית, אך על כך בהמשך[1].

קטבי המערכת:

\ s_{1,2}= -\zeta\omega_n\pm \sqrt{\zeta^2\omega_n^2-\omega_n^2}= -\omega_n\left( \zeta\pm \sqrt{\zeta^2-1} \right)

התקבל איפוא שהפרמטר ζ משפיע על מיקום קטבי המערכת (למעשה זאת הסיבה לכך שנבחרה צורת הסימון הזו). נבחין בין כמה מקרים:

  • \ \underline{\zeta^2>1}:
    • במקרה זה, שני השורשים הם ממשיים שליליים.
    • עבור \ \zeta^2 \gg 1 נקבל:
    \ s_{1,2}\approx -\omega_n \left(\zeta\pm\sqrt{\zeta^2}\right)= 0,-2\zeta\omega_n
  • \ \underline{\zeta^2=1}:
    • קוטב ממשי כפול: \ s_{1,2}=-\omega_n.
  • \ \underline{0<\zeta^2<1}:
    • קטבים מרוכבים (יכולים להיות קטבים צמודים בלבד).
  • \ \underline{\zeta=0}:
    • הקטבים על הציר המדומה: \ s_{1,2}=\pm j\omega_n.

לכל מקרה ומקרה השפעה שונה של המערכת לתגובה חיצונית מבחינת התייצבות ודעיכת תופעות המעבר. לכן הפרמטר ζ נקרא ריסון.


{{{גודל}}}

כדאי לדעת:

באופן מעשי לא ניתקל בערך ריסון שלילי מכיוון שמשמעותו של ערך שלילי היא הפוכה מריסון: התבדרות (כאשר ζ<0 הקטבים יתקבלו בחצי המישור הימני - מערכת מתבדרת).



תוכן עניינים

[עריכה] קטבים מרוכבים

Damping coefficient circle plain.svg

נעסוק במקרה \ 0<\zeta<1. לשם הצגת השורשים בצורה נוחה על המישור המרוכב, נשנה את הביטוי עבור הקטבים:

\ s_{1,2}= -\omega_n\left( \zeta\pm\sqrt{\zeta^2-1} \right)= -\omega_n\left( \zeta\pm j\sqrt{1-\zeta^2} \right)

כך שמתקבל:

\ \mbox{Re}(s_{1,2})=-\omega_n\zeta\ , \quad\mbox{Im}(s_{1,2})=\pm\omega_n\sqrt{1-\zeta^2}

והגודל של כל הקטבים הללו הינו:

\ |s_{1,2}|= \sqrt{\omega_n^2\zeta^2+\omega_n^2(1-\zeta^2)}= \omega_n

כלומר כל הקטבים נמצאים על חצי מעגל ברדיוס ωn. לכן תדירות זו נקראת התדירות הטבעית (natural frequency). מאותה סיבה, אם נגדיל את ωn בעוד ש-ζ יישאר קבוע, הקטבים יתרחקו מן הראשית על אותה קרן.

נהוג לסמן:

  • החלק הממשי:
\ \sigma=\zeta\omega_n
  • פאזה:
\ \tan\phi=-{\zeta\over\sqrt{1-\zeta^2}}
  • את התדירות המרוסנת (dumped frequency):
\ \omega_d=\omega_n\sqrt{1-\zeta^2}

[עריכה] תגובה לכניסת מדרגה

\ r(t)=u(t)\ \Rightarrow\ R(s)={1\over s}\ \Rightarrow\ C(s)=R(s)G(s)={G(s)\over s}= \frac{As+B}{s\left(s^2+2\zeta\omega_ns+\omega_n^2\right)}

כאשר נבצע התמרת לפלס חזרה למישור הזמן, נקבל:

\ c(t) = u(t) \cdot \left[\tilde A +\tilde B e^{-\zeta\omega_nt}\cos\left(\omega_nt\sqrt{1-\zeta^2}+\phi \right)\right]
\ = u(t) \cdot \left\{ \tilde A +\tilde Be^{-\sigma t}\left[ \cos(\omega_dt)+{\sigma\over\omega_d}\sin(\omega_dt)\right]\right\}
כאשר: \ \tan\phi=-{\zeta\over\sqrt{1-\zeta^2}}

כלומר התגובה היא סינוסואידלית דועכת מעריכית, ה"רוכבת" על גבי קבוע \ \tilde A = {B\over\omega_n^2}[2], וככל ש-σ גדול יותר (ערך ממשי שלילי יותר של הקוטב), הדעיכה מהירה יותר.

[עריכה] תגובת יתר (overshoot)

ה-overshoot הוא כינוי ל"קפיצה" הראשונה של התגובה מעל הערך של תגובת המצב המתמיד(הערך הקבוע שסביבות דועכת הסינוסואידה). ה-overshoot מסומן כ-Mp (קיצור של peak magnitude) ונמדד באחוזים מעל תגובת המצב המתמיד. קוארדינת הזמן השייכת ל-Mp מסומנת בתור tp, ומוצאים אותה על ידי גזירת תגובת המערכת במישור הזמן והשוואה לאפס (מציאת נקודת קיצון). מהביטוי הכללי לתגובת המערכת רואים כי הנגזרת תתאפס עבור:

\ t_n={\pi n\over\omega_d},\ n=0,1,2,...

וכי זמן המחזור הינו קבוע ושווה ל:

\ T_d={2\pi\over\omega_d}

לכן תגובת היתר מקבלת את הצורה:

\ M_p= e^{-\zeta\omega_n t_p}=\exp{\left(-{\pi\zeta\over\sqrt{1-\zeta^2}}\right)}\ ,\qquad t_p={\pi\over\omega_d}


{{{גודל}}}

כדאי לדעת:

ζ מכתיבה את תגובת היתר.



[עריכה] זמן העליה (rise time)

זמן העליה מוגדר מתור הזמן שבו לוקח לתגובה להגיע מ-10% ל-90% של תגובת המצב המתמיד.


{{{גודל}}}

כדאי לדעת:

ωn מכתיבה את מהירות התגובה.



[עריכה] זמן ההתייצבות (setting time)

זמן ההתייצבות מוגדר בתור הזמן שלוקח לתגובה לתגובת היתר להגיע לסטייה של 2% מהמצב המתמיד. חישוב זמן ההתייצבות מתבצע על המעטפת המעריכית, כי לא קיים כלי אנליטי לפתרון מדויק:

\ \tilde B e^{-\zeta\omega_nt_s}=0.02 \quad\Rightarrow\quad t_s=-{1\over\zeta\omega_n} \ln{0.02\over \tilde B}


{{{גודל}}}

כדאי לדעת:

זמן ההתיצבות תלוי ב-ζ וב-ωn.



[עריכה] דקרמנט לוגריתמי (Log Decrement)

בעזרת שיטת הדקרמנט הלוגריתמי ניתן למצוא את גודל הריסון מתוך תוצאות ניסוי על ידי חישוב ערכן של שתי מקסימות עוקבות (יחסית למצב המתמיד):

\ \delta=\ln {c_1\over c_2}= \ln {c(t_p)-c_{ss}\over c(t_p+T_d)-c_{ss}}= \ln {e^{-\sigma t_p}\over e^{-\sigma(t_p+T_d)}}= \sigma T_d
\ \quad\Rightarrow\quad \delta={2\pi\zeta\over\sqrt{1-\zeta^2}} \qquad\Rightarrow\qquad \zeta= \sqrt{\delta^2\over 4\pi^2+\delta^2}
כאשר \ c_{ss}=\tilde A= {B\over\omega_n^2} היא תגובת המצב המתמיד.

[עריכה] מקרה פרטי

עקומי בודה למערכות מסדר שני.

ביטויים מקורבים עבור המקרה הנפוץ

A=0,\ B=\omega_n^2,\ \tilde A=1,\ \tilde B=-{1\over\sqrt{1-\zeta^2}}
\ G(s)=\frac{\omega_n^2}{s^2+2\zeta\omega_ns+\omega_n^2}

הם במקרה זה:

  • תגובה לכניסת מדרגה:
    \ c(t) = u(t) \cdot \left\{1 -e^{-\zeta\omega_nt}\left[\cos(\omega_dt)+{\sigma\over\omega_d}\sin(\omega_dt) \right]\right\}
    \ = u(t) \cdot \left\{1 -{1\over\sqrt{1-\zeta^2}} e^{-\zeta\omega_nt}\left[\cos(\omega_dt+\phi)\right]\right\}
    כאשר: \ \tan\phi=-{\zeta\over\sqrt{1-\zeta^2}}
  • תגובת היתר: עבור מקדמי ריסון קטנים נקבל: \ M_p\approx 1-{\zeta\over 0.6}
  • זמן עלייה: \ t_r\approx {1+1.1\zeta+1.4\zeta^2\over\omega_n} \approx {0.8+2.5\zeta\over\omega_n} \overbrace{\approx}^{\zeta\approx 0.4} {1.8\over\omega_n}
  • זמן התייצבות:
    • עבור מעטפת של 1%: \ t_s\approx {4.6\over\zeta\omega_n}.
    • עבור מעטפת של 5%: \ t_s\approx {3\over\zeta\omega_n}.

[עריכה] הערות

  1. לעת עתה, \ \zeta,\omega_n הם רק סימונים, ומשמעותם תובהר בהמשך.
  2. תנאי משפט הערך הסופי מתקיימים במקרה זה, ומתקבל: \ \tilde A= \lim_{t\to\infty} c(t)= \lim_{s\to 0} sC(s) = {B\over\omega_n^2}.

[עריכה] קישורים חיצוניים