תורת הבקרה/מערכת מסדר שתיים
מתוך ויקיספר, אוסף ספרי הלימוד והמדריכים החופשי.
| דף זה נמצא כעת בשלבי עריכה. הנכם מתבקשים שלא לערוך אותו בטרם תוסר הודעה זו.
במקרה שדף זה לא נערך במשך שבוע או יותר, רשאי כל משתמש להסיר הודעה זו. |
למערכת מסדר שני, כלומר n=2, יש שני קטבים, ונהוג להציג את התמסורת בצורה:
כאשר ζ היא ריסון המערכת ו-ωn היא התדירות הטבעית, אך על כך בהמשך[1].
קטבי המערכת:
התקבל איפוא שהפרמטר ζ משפיע על מיקום קטבי המערכת (למעשה זאת הסיבה לכך שנבחרה צורת הסימון הזו). נבחין בין כמה מקרים:
:
- במקרה זה, שני השורשים הם ממשיים שליליים.
- עבור
נקבל:
:
- קוטב ממשי כפול:
.
- קוטב ממשי כפול:
:
- קטבים מרוכבים (יכולים להיות קטבים צמודים בלבד).
:
- הקטבים על הציר המדומה:
.
- הקטבים על הציר המדומה:
לכל מקרה ומקרה השפעה שונה של המערכת לתגובה חיצונית מבחינת התייצבות ודעיכת תופעות המעבר. לכן הפרמטר ζ נקרא ריסון.
|
כדאי לדעת: באופן מעשי לא ניתקל בערך ריסון שלילי מכיוון שמשמעותו של ערך שלילי היא הפוכה מריסון: התבדרות (כאשר ζ<0 הקטבים יתקבלו בחצי המישור הימני - מערכת מתבדרת). |
תוכן עניינים |
[עריכה] קטבים מרוכבים
נעסוק במקרה
. לשם הצגת השורשים בצורה נוחה על המישור המרוכב, נשנה את הביטוי עבור הקטבים:
כך שמתקבל:
והגודל של כל הקטבים הללו הינו:
כלומר כל הקטבים נמצאים על חצי מעגל ברדיוס ωn. לכן תדירות זו נקראת התדירות הטבעית (natural frequency). מאותה סיבה, אם נגדיל את ωn בעוד ש-ζ יישאר קבוע, הקטבים יתרחקו מן הראשית על אותה קרן.
נהוג לסמן:
- החלק הממשי:
- פאזה:
- את התדירות המרוסנת (dumped frequency):
[עריכה] תגובה לכניסת מדרגה
כאשר נבצע התמרת לפלס חזרה למישור הזמן, נקבל:
![\ c(t) = u(t) \cdot \left[\tilde A +\tilde B e^{-\zeta\omega_nt}\cos\left(\omega_nt\sqrt{1-\zeta^2}+\phi \right)\right]](http://upload.wikimedia.org/math/9/e/7/9e7c22354469a9795e922e83649cf905.png)
![\ = u(t) \cdot \left\{ \tilde A +\tilde Be^{-\sigma t}\left[ \cos(\omega_dt)+{\sigma\over\omega_d}\sin(\omega_dt)\right]\right\}](http://upload.wikimedia.org/math/0/0/a/00a8adabdcd6048800ef7f129f3f1992.png)
- כאשר:

כלומר התגובה היא סינוסואידלית דועכת מעריכית, ה"רוכבת" על גבי קבוע
[2], וככל ש-σ גדול יותר (ערך ממשי שלילי יותר של הקוטב), הדעיכה מהירה יותר.
[עריכה] תגובת יתר (overshoot)
ה-overshoot הוא כינוי ל"קפיצה" הראשונה של התגובה מעל הערך של תגובת המצב המתמיד(הערך הקבוע שסביבות דועכת הסינוסואידה). ה-overshoot מסומן כ-Mp (קיצור של peak magnitude) ונמדד באחוזים מעל תגובת המצב המתמיד. קוארדינת הזמן השייכת ל-Mp מסומנת בתור tp, ומוצאים אותה על ידי גזירת תגובת המערכת במישור הזמן והשוואה לאפס (מציאת נקודת קיצון). מהביטוי הכללי לתגובת המערכת רואים כי הנגזרת תתאפס עבור:
וכי זמן המחזור הינו קבוע ושווה ל:
לכן תגובת היתר מקבלת את הצורה:
|
כדאי לדעת: ζ מכתיבה את תגובת היתר. |
[עריכה] זמן העליה (rise time)
זמן העליה מוגדר מתור הזמן שבו לוקח לתגובה להגיע מ-10% ל-90% של תגובת המצב המתמיד.
|
כדאי לדעת: ωn מכתיבה את מהירות התגובה. |
[עריכה] זמן ההתייצבות (setting time)
זמן ההתייצבות מוגדר בתור הזמן שלוקח לתגובה לתגובת היתר להגיע לסטייה של 2% מהמצב המתמיד. חישוב זמן ההתייצבות מתבצע על המעטפת המעריכית, כי לא קיים כלי אנליטי לפתרון מדויק:
|
כדאי לדעת: זמן ההתיצבות תלוי ב-ζ וב-ωn. |
[עריכה] דקרמנט לוגריתמי (Log Decrement)
בעזרת שיטת הדקרמנט הלוגריתמי ניתן למצוא את גודל הריסון מתוך תוצאות ניסוי על ידי חישוב ערכן של שתי מקסימות עוקבות (יחסית למצב המתמיד):


- כאשר
היא תגובת המצב המתמיד.
[עריכה] מקרה פרטי
ביטויים מקורבים עבור המקרה הנפוץ
הם במקרה זה:
- תגובה לכניסת מדרגה:
![\ c(t) = u(t) \cdot \left\{1 -e^{-\zeta\omega_nt}\left[\cos(\omega_dt)+{\sigma\over\omega_d}\sin(\omega_dt) \right]\right\}](http://upload.wikimedia.org/math/a/5/9/a5904a53c018511cb66377dd0c3e7dee.png)
![\ = u(t) \cdot \left\{1 -{1\over\sqrt{1-\zeta^2}} e^{-\zeta\omega_nt}\left[\cos(\omega_dt+\phi)\right]\right\}](http://upload.wikimedia.org/math/d/2/7/d27905f37304a1de60720d4457fd7807.png)
- כאשר:

- תגובת היתר: עבור מקדמי ריסון קטנים נקבל:

- זמן עלייה:

- זמן התייצבות:
- עבור מעטפת של 1%:
. - עבור מעטפת של 5%:
.
- עבור מעטפת של 1%:
[עריכה] הערות
[עריכה] קישורים חיצוניים
- סקירה מקיפה על מערכות סדר שני באתר אוניברסיטת באקנל.















הם רק סימונים, ומשמעותם תובהר בהמשך.
.