תורת הבקרה/מערכת מסדר שתיים
מתוך ויקיספר, אוסף ספרי הלימוד והמדריכים החופשי.
| הדף נמצא בשלבי עבודה דף זה נמצא כעת בשלבי עריכה. הנכם מתבקשים שלא לערוך אותו בטרם תוסר הודעה זו. במקרה שדף זה לא נערך במשך שבוע או יותר, רשאי כל משתמש להסיר הודעה זו. |
למערכת מסדר שני, כלומר n=2, יש שני קטבים, ונהוג להציג את התמסורת בצורה:
כאשר ζ היא ריסון המערכת ו-ωn היא התדירות הטבעית, אך על כך בהמשך[1].
קטבי המערכת:
התקבל איפוא שהפרמטר ζ משפיע על מיקום קטבי המערכת (למעשה זאת הסיבה לכך שנבחרה צורת הסימון הזו). נבחין בין כמה מקרים:
:
- במקרה זה, שני השורשים הם ממשיים שליליים.
- עבור
נקבל:
:
- קוטב ממשי כפול:
.
- קוטב ממשי כפול:
:
- קטבים מרוכבים (יכולים להיות קטבים צמודים בלבד).
:
- הקטבים על הציר המדומה:
.
- הקטבים על הציר המדומה:
לכל מקרה ומקרה השפעה שונה של המערכת לתגובה חיצונית מבחינת התייצבות ודעיכת תופעות המעבר. לכן הפרמטר ζ נקרא ריסון.
|
כדאי לדעת: באופן מעשי לא ניתקל בערך ריסון שלילי מכיוון שמשמעותו של ערך שלילי היא הפוכה מריסון: התבדרות (כאשר ζ<0 הקטבים יתקבלו בחצי המישור הימני - מערכת מתבדרת). |
תוכן עניינים |
[עריכה] קטבים מרוכבים
נעסוק במקרה
. לשם הצגת השורשים בצורה נוחה על המישור המרוכב, נשנה את הביטוי עבור הקטבים:
כך שמתקבל:
והגודל של כל הקטבים הללו הינו:
כלומר כל הקטבים נמצאים על חצי מעגל ברדיוס ωn. לכן תדירות זו נקראת התדירות הטבעית (natural frequency). מאותה סיבה, אם נגדיל את ωn בעוד ש-ζ יישאר קבוע, הקטבים יתרחקו מן הראשית על אותה קרן.
נהוג לסמן:
- החלק הממשי:
- פאזה:
- את התדירות המרוסנת (dumped frequency):
[עריכה] תגובה לכניסת מדרגה
כאשר נבצע התמרת לפלס חזרה למישור הזמן, נקבל:
![\ c(t) = u(t) \cdot \left[\tilde A +\tilde B e^{-\zeta\omega_nt}\cos\left(\omega_nt\sqrt{1-\zeta^2}+\phi \right)\right]](http://upload.wikimedia.org/math/9/e/7/9e7c22354469a9795e922e83649cf905.png)
![\ = u(t) \cdot \left\{ \tilde A +\tilde Be^{-\sigma t}\left[ \cos(\omega_dt)+{\sigma\over\omega_d}\sin(\omega_dt)\right]\right\}](http://upload.wikimedia.org/math/0/0/a/00a8adabdcd6048800ef7f129f3f1992.png)
- כאשר:

כלומר התגובה היא סינוסואידלית דועכת מעריכית, ה"רוכבת" על גבי קבוע
[2], וככל ש-σ גדול יותר (ערך ממשי שלילי יותר של הקוטב), הדעיכה מהירה יותר.
[עריכה] תגובת יתר (overshoot)
ה-overshoot הוא כינוי ל"קפיצה" הראשונה של התגובה מעל הערך של תגובת המצב המתמיד(הערך הקבוע שסביבות דועכת הסינוסואידה). ה-overshoot מסומן כ-Mp (קיצור של peak magnitude) ונמדד באחוזים מעל תגובת המצב המתמיד. קוארדינת הזמן השייכת ל-Mp מסומנת בתור tp, ומוצאים אותה על ידי גזירת תגובת המערכת במישור הזמן והשוואה לאפס (מציאת נקודת קיצון). מהביטוי הכללי לתגובת המערכת רואים כי הנגזרת תתאפס עבור:
וכי זמן המחזור הינו קבוע ושווה ל:
לכן תגובת היתר מקבלת את הצורה:
|
כדאי לדעת: ζ מכתיבה את תגובת היתר. |
[עריכה] זמן העליה (rise time)
זמן העליה מוגדר מתור הזמן שבו לוקח לתגובה להגיע מ-10% ל-90% של תגובת המצב המתמיד.
|
כדאי לדעת: ωn מכתיבה את מהירות התגובה. |
[עריכה] זמן ההתייצבות (setting time)
זמן ההתייצבות מוגדר בתור הזמן שלוקח לתגובה לתגובת היתר להגיע לסטייה של 2% מהמצב המתמיד. חישוב זמן ההתייצבות מתבצע על המעטפת המעריכית, כי לא קיים כלי אנליטי לפתרון מדויק:
|
כדאי לדעת: זמן ההתיצבות תלוי ב-ζ וב-ωn. |
[עריכה] דקרמנט לוגריתמי (Log Decrement)
בעזרת שיטת הדקרמנט הלוגריתמי ניתן למצוא את גודל הריסון מתוך תוצאות ניסוי על ידי חישוב ערכן של שתי מקסימות עוקבות (יחסית למצב המתמיד):


- כאשר
היא תגובת המצב המתמיד.
[עריכה] מקרה פרטי
ביטויים מקורבים עבור המקרה הנפוץ
הם במקרה זה:
- תגובה לכניסת מדרגה:
![\ c(t) = u(t) \cdot \left\{1 -e^{-\zeta\omega_nt}\left[\cos(\omega_dt)+{\sigma\over\omega_d}\sin(\omega_dt) \right]\right\}](http://upload.wikimedia.org/math/a/5/9/a5904a53c018511cb66377dd0c3e7dee.png)
![\ = u(t) \cdot \left\{1 -{1\over\sqrt{1-\zeta^2}} e^{-\zeta\omega_nt}\left[\cos(\omega_dt+\phi)\right]\right\}](http://upload.wikimedia.org/math/d/2/7/d27905f37304a1de60720d4457fd7807.png)
- כאשר:

- תגובת היתר: עבור מקדמי ריסון קטנים נקבל:

- זמן עלייה:

- זמן התייצבות:
- עבור מעטפת של 1%:
. - עבור מעטפת של 5%:
.
- עבור מעטפת של 1%:
[עריכה] הערות
[עריכה] קישורים חיצוניים
- סקירה מקיפה על מערכות סדר שני באתר אוניברסיטת באקנל.















הם רק סימונים, ומשמעותם תובהר בהמשך.
.