ניתוח יצירות ספרותיות/סמי מיכאל/חצוצרה בואדי

מתוך ויקיספר, אוסף הספרים והמדריכים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מבוא[עריכה]

סמי מיכאל נולד בבגדד בשנת 1926. הוא כותב בספריו בעיקר על יוצאי גלות עירק, על העלייה העירקית, חיי החברה בעירק והתערותם של יהודים וערבים בחברה הישראלית. סיפורה של ה"חצוצרה בואדי" מתרחש בחיפה סמוך לפרוץ מלחמת לבנון ומסתיים בתקופת המלחמה, בקיץ 1982. זהו סיפורה של הודא הערבייה, החיה עם משפחתה בואדי ניסנס שבחיפה – מקום בו גרים ערבים ויהודים בשכנות. הודא היא צעירה בת שלושים, רווקה ועדינה. סיפורה ריאליסטי ואנושי. הסיפור נמסר בגוף ראשון, מנקודת מבט של צעירה, בת-מיעוטים, שאינה מתבטלת בפני סביבתה היהודית. הסיפור חושף מערכות יחסים אנושיות בתוך המשפחה הערבית המיוחדת – משפחתה של הודא, מערכות יחסים בתוך משרד-הנסיעות – מקום עבודתה של הודא, יחסים בין ערביי הכפר לבין ערביי העיר ויחסים בין יהודים לבין ערבים בעת שלום ובעת מלחמה.

תקציר העלילה[עריכה]

משפחתה של הודא היא משפחה ענייה, והודא מפרנסת אותה. אחותה מרי, צעירה שובבה ותוססת, המונעת על-ידי יסוד ארוטי חזק. מחפשת מקום עבודה, אך אינה מוכנה לשנות את הרגלי חייה המתירניים לצורך כך. בביתן מתגורר עמן הסבא אליאס הסובל ממחלה חשוכת-מרפא ומתמודד עם המציאות המורכבת באמצעות הומור. האם, שהתאלמנה בצעירותה, נפרדה מאחיה, שנמלטו לירדן וללבנון, והיא מוסיפה להתרפק על זיכרונות עושרה האבוד של המשפחה. משפחתה הנוצרית של הודא מנותקת משאר תושבי השכונה, ואין היא שומרת על קשר גם עם קרוביה בכפרי הגליל המערבי. המשפחה היא מעין מיעוט נוצרי בקרב יהודים.

הודא, שדחתה את אהבתו של בהיג´, עורך-דין ערבי, כמהה לגבר, ומצוקותיה הרגשיות באות לידי ביטוי פיסי: כאבי גוף פוקדים אותה, והיא מרבה לחוש חולשה. היא עובדת במשרד-נסיעות מקומי והעובדים במקום מתחשבים במצבה הפיסי והנפשי ונמנעים מלהטיל עליה מטלות קשות. הודא מעידה על עצמה שהיא משתדלת להיות ישראלית יותר מהיהודים עצמם. חבריה לעבודה המחבבים אותה מאוד, מעניקים לה מתנת יום-הולדת: ספר שירה מאת המשורר יהודה עמיחי.

מרי, אחותה של הודא, נכנסת להריון מזוהיר, ערבי בנו של אבו-נחלה העשיר בעל העסקים המפוקפקים, שבדירתו השכורה מתגוררת המשפחה. הסבא אליאס והאם אינם מוכנים לתת את בתם מרי לאישה לזוהיר המוסלמי, בנו יחידו של העבריין אבו-נחלה. כדי להסתיר את עובדת ההריון וזהות האב, מסכימה מרי להשתדך לווחיד, קרוב משפחה הנופל ממנה בהשכלתו ובחוכמתו. היא מצליחה בעורמתה לגרום לווחיד לחשוב, כי הוא אבי התינוק שברחמה.

בחדר על גג בית המשפחה משתכן אלכס, עולה חדש מרוסיה – נגן חצוצרה. הוא הופך במהרה להיות מושא הזיותיה המיניות של הודא, עוד בטרם הכירו ממש. היא מדמה את עצמה למי שיושבת בכלא – כלא הבדידות. היא חוששת שתשוקותיה יביאו אותה עד כדי טירוף. אלכס נחלץ לעזרת המשפחה כאשר זוהיר מאיים עליה, וכך נרקם הקשר בינו לבין הודא. התקרבותם איטית, הודא מלמדת את אלכס עברית והוא נהנה ממטעמיה של אמה. אהבתם מסלקת את מכאוביה ואת חרדותיה של הודא, אך מערימה קשיים אחרים: הודא, אמנם תלושה בסביבתה הערבית, אך נפילתו של בן-המשפחה, חיסאם הפלשתיני, בלבנון שולחת אצבע מאשימה אליה, המתרועעת עם יהודי. אבו-נחלה לועג למשפחה שמצד אחד זוכה בכבוד על קרבתה לגיבור שנרצח בידי ישראלים ומצד שני זוכה בחתן יהודי. הודא מעלה אפשרות להתגייר בכדי לממש את אהבתה עם אלכס. בעיני הבוס שלה בעבודה, בועז, נראה הדבר מיותר ופסול מיסודו. אמו של אלכס, לא דוחה את אפשרות נישואי בנה לערביה אלא רוגזת על עצם העניין שנעשה מאחורי גבה ונתפש בעיניה כמזימה לפגוע בה עצמה.

אלכס מודיע שעליו לצאת לחודש מילואים. הודא חרדה לשלומו. היא מבקשת את ברכת הסב לכוונת הנישואין. הסבא מסכים. הודא מגהצת את מדי הצבא של אלכס ואומרת לו שהרבה גברים ישראלים שלבשו מדים כאלה הרגו ערבים. היא גם מודעת שאלכס, כשילבש מדים אלו, יהפוך מטרה לכל חייל ולוחם פלשתיני. אלכס שב בשלום מהמילואים, הביא לקבורה את אביו שמת והגיש טיפול לאמו החולה. זמן מה לאחר מכן, פרצה מלחמת לבנון. אלכס גויס שוב. הודא נקרעת בין דאגתה לאהובה – החייל היהודי לבין כאבה על בני עמה הנפגעים בלבנון. כשאלכס נופל בלבנון, הודא שמגלה שהיא בהריון ממנו, מבקשת להפיל את העובר מתוך חישוב שכלתני וקר. בעומדה ליד קברו היא חושבת על עתידו של הילד. היא חוששת שהוא יהיה זר בין ערבים ובין יהודים.

האווירה הדרמטית ביצירה[עריכה]

על אף שהעלילה חושפת תמונות רגילות יום-יומיות של הווי קיומי טבעי, נרקמת ביצירה אווירה דרמטית – אווירה של איום מתמיד:

  1. קשיי הקיום של משפחת פליטים, שאיבדה את רכושה בעבר, והיא נאבקת למען הישרדותה בהווה.
  2. בנות המשפחה, הודא ומרי, תלושות מבחינה חברתית ותרבותית ויש בכך משום איום על עתידן. הודא נותרת ברווקותה המדאיגה את אמה ואת סבה ומרי הנוהגת במתירנות מופגנת, מושכת אש מצד העולם הערבי בעל הנורמות המוצקות והבלתי-מתפשרות בכל הנוגע למעמד האישה וצניעותה.
  3. הפועלים מן הגדה, המתגוררים בחדר על הגג (לפני בואו של אלכס) מאיימים בשכרותם על שלום הבנות בבית.
  4. בעל הבית אבו-נחלה, סרסור ומשתף פעולה עם השלטונות, מאיים לזרוק את המשפחה מביתו, אם לא תיעתר מרי להינשא לבנו זוהיר.
  5. זוהיר מאיים, תוקף ומשתמש בבריונים שלו על-מנת להשיג את מרי.
  6. קרובי המשפחה מן הכפר מאיימים לבטל את ניסיון ההשתדכות של מרי לבנם ווחיד. אם יקרה הדבר, ייחשף קלונה של מרי ההרה.
  7. הופעתו של אלכס, העולה היהודי מרוסיה, מאיימת על ערביות המשפחה. הודא העתידה לעבור אל עולמו היהודי של אהובה. גם אלכס מצדו מאוים על-ידי הזהות הלא-ברורה שלו. הוא יהודי, שעדיין לא הפך להיות ישראלי של ממש, הנאלץ לטפל בהוריו המערימים עליו קשיים ולשרוד במציאות השולחת אותו להילחם במלחמה שאין הוא מבין כלל את פשרה.

האווירה הדרמטית מעוצבת באמצעות מערכות היחסים בין שני העמים: יחסי שכנות ועבודה, יחסי קיום יום-יומיים, יחסי אהבה ויחסי מלחמה. שיאה של הדרמה ניסוב על המתח בין הרצון לממש את האהבה על רקע האיבה בין העמים. הודא המפוכחת עומדת לוותר על הילד שלה ושל אלכס המנוח מפאת חוסר עתידו של הילד בארץ ידועת המלחמות. מציאות החיים בארץ אינה מאפשרת גילויים של סובלנות לקשרים עמוקים ונושאי פרי.

שם היצירה[עריכה]

החצוצרה של אלכס משמשת אותו ככלי לביטוי תחושותיו ורגשותיו. הוא שאינו יודע עברית, מביע את עצמו בעזרת החצוצרה. הוא מנגן כדי להביע את געגועיו לאהובתו הרחוקה.

החצוצרה קוראת להודא לעלות אליו לגג. היא גם מקרבת את לב הסבא אליאס ואום-הודא הערבים אל אלכס היהודי. מרי מכנה אותו "אבו חצוצרה". צלילי החצוצרה, אף שהם זרים למשפחה, יש בהם כדי להסיח את דעתם מאיומיהם של אבו-נחלה ובנו זוהיר.

אלכס מתייחס אל הנגינה בחצוצרה ומשתמש בה כמטאפורה על-מנת לתאר את יחסו אל הודא. מרבית הקולות שמשמיעה החצוצרה הם קולות של ערגה, כיסופים, ולא קולות של שמחה.

החצוצרה היא סמל מיני. כאשר נוסעים אלכס והודא לאילת כדי להתייחד שם בבית-מלון, מבקש אלכס להשתמש בחצוצרה כדי להביע את תשוקתו העזה להודא. לאחר שקיימו יחסי-מין, הוא רוצה לתקוע בחצוצרה ולבשר לכולם על הניצחון.

סופה של החצוצרה שהיא נלקחה בידי אמו של אלכס. יש בכך אולי רמז לחצוצרת הרחם. האם לקחה את החצוצרה בה ניגן אלכס, אך זה השאיר את זרעו בחצוצרת רחמה של הודא.

העובדה שבסופו של דבר נותרת החצוצרה מיותמת ממחישה באופן סמלי את הכישלון לבנות גשר יציב לאורך זמן בין העמים – היהודי והערבי.

מבנה היצירה[עריכה]

רוב פרקי הרומאן מוקדשים לתיאור יממה אחת בחיי הדמויות. בפתיחת הספר נחשפות הדמויות וכן הבעיה המרכזית שעומדת בבסיס היצירה: מערכת היחסים הטעונה בין יהודים וערבים. על רקע זה, בולטת דמות הגיבורה המספרת – הודא, הסובלת ממועקה נפשית עקב היותה רווקה בת 30, בתולה, אינטיליגנטית הנקרעת בין שני העולמות: העולם הערבי והעולם היהודי. הרומאן בנוי מתיאורי האירועים המלווים את גיבורי היצירה, היחסים ביניהם ומשמעותם ודיון עקרוני-פילוסופי בשאלות של זהות לאומית ובדילמות המתעוררות נוכח שאלות אלו. מבנה היצירה משרת את רעיון הדילמה בין העולמות ומגיע לשיאו בפרק האחרון, המותיר את סוף הרומאן פתוח, משום שאין לדעת מה תחליט לעשות הודא בתינוק שברחמה – האם תפיל את התינוק או תגדלו? מכאן שגם שאלת אפשרות הפתרון למתיחות ביחסים שבין יהודים לערבים – נותרת פתוחה ומעוררת מחשבה.

אפיון דמויות[עריכה]

הודא[עריכה]

גיבורת הסיפור – ערבייה נוצרייה בת 30. היא מספרת סובייקטיבית (בלתי-מהימנה), שאיננה מייצגת את מוצאה הדתי והלאומי. היא אדם אינדיבידואלי שבחר לקשור את גורלו עם התרבות הישראלית. היא עובדת בין יהודים, מתעניינת בשירה העברית (שירת יהודה עמיחי המשקפת את עולמה שלה), מאוהבת באלכס היהודי ובוחרת להתחזות ליהודייה, אולי בשל מציאות החיים הכפויה.

בתחילת היצירה היא מופיעה כאישה שמרנית, המפנימה את תשוקותיה המיניות וחוששת מכל מגע פיזי. היא סגורה ומבוישת עד כדי התנזרות ממש. את התשוקה המינית היא מגדירה כמפלצת. היא חסרת ניסיון וחסרת ביטחון – על-כן היא מסתפקת בחלומות ובאוננות לעינוג גופה. היא סובלת מכאבים פסיכוסומטיים (כאבים פיזיים שמקורם במצב נפשי לקוי) ומבריאה מהם בזכות אהבתה לאלכס.

במהלך הסיפור, מבשילה הודא והופכת להיות גאה באהבתה ליהודי. היא מגשימה את עצמה כאישה הפועלת מתוך בחירה ולא מתוך כניעה. היא נענית להצעת הנישואין של אלכס מתוך מודעות מלאה לקשיים האישיים והחברתיים הכרוכים בכך. היא דוחה באומץ את אהובה הקודם, בהיג´ שבגד בה בהעדיפו אישה אחרת על פניה וניסה לחזר אחריה בשנית. היא עומדת באומץ מול אמה המתאבלת על אחיינה שנהרג בלבנון והיא עומדת בפני קבלת החלטה אמיצה בנוגע לעובר שהיא נושאת בבטנה, כאשר אלכס נהרג במלחמה. כך הופכת הודא לדמות שכמעט זכתה להגשים את אהבתה לגבר, לילד ולבית חם. למרות תלישותה הן מהעולם הערבי והן מהעולם היהודי, היא הצליחה לעצב את חייה באופן שרצתה, אלא שהמציאות הקודרת של איבה בין העמים, הותירה אותה במצב של אובדן כואב של אהובה וכנראה גם של ילדה שלא זכה לצאת אל אויר העולם.

מרי[עריכה]

אחותה הצעירה של הודא, בת 28, צעירה בנפשה, תוססת, בעלת שמחת-חיים ומזג סוער, יפה וחושנית, חופשייה ואף גסה ובוטה. היא קלת-דעת, שובבה ומתירנית. אין היא כבולה לתכתיבים של חברה, מסורת ולאום. למרות זאת, אין היא מצליחה להתמודד עם המציאות שנכפתה עליה, ההריון מזוהיר. היא נאלצת לוותר על ייחודה ועצמיותה ומתפשרת על קשר עם ווחיד הנחות ממנה מכול הבחינות. מכאן, שלמרות היתרון שיש לה בפתיחה על אחותה הודא, נאלצת מרי להתפשר עם המציאות הנכפית עליה ולוותר על חיים איכותיים בהרבה, מתוך שמירה על כבוד המשפחה וכבודה שלה כאישה בעולם הערבי.

אום-הודא[עריכה]

אמן של הודא ומרי. בת עשירים חיפאית שירדה מנכסיה עקב הלשנת בעל הבית אבו-נחלה, שגרם לגירוש אחיה ולהפקעת רכושה. היא התחתנה מתוך רצון לממש את רגש האמהות שחשה. בעלה נפטר לאחר ארבע שנות נישואין, והיא נותרה לבדה, מגדלת את שתי בנותיה בדירה קטנה בואדי ניסנס.

היא נקרעת בין שני העולמות: הערבי והיהודי. אחיינה חיסאם, שהיה מפקד בפת"ח ונהרג בשעה שלחם למען הפלשתינים בלבנון, הוא מקור לגאווה אצל אום-הודא הרואה בקרוב-משפחתה גיבור לאומי קדוש. אלכס, האהוב של בתה, הופך להיות בן-משפחתה. הוא מתעתד לשאת לאישה את הודא, הנושאת בבטנה את הנכד היהודי-ערבי שצפוי להיוולד ובצאתו של אלכס ללבנון, חשה אום-הודא את הקושי האבסורדי שמציבה בפניה המציאות הבלתי-אפשרית: היא מנשקת, מחבקת ודואגת למי שנשלח להרוג ילדים מבני-עמה. בכך היא מאמצת אל ליבה את הזהות הלאומית הכפולה שבמידה רבה הופכת החיים בישראל למטורפים.

אלכס[עריכה]

יהודי, עולה חדש מברית-המועצות, סטודנט עני העובד לפרנסתו כסבל בנמל חיפה. כמו הודא, גם הוא תלוש – אינו שייך לחברה הישראלית ואינו שייך לחברה הערבית. הוא מחפש את זהותו החדשה – דבר קשה כאשר אפילו העברית איננה שגורה בפיו. העובדה שגם הודא חשה חוסר שייכות לחברה בה היא חיה וגם אלכס חש כך, מאפשרת את ההתקרבות בין השניים. אלכס סובל מבדידות. דרכו להפיג את שעמומו ולבטא את תחושותיו הנוגות היא באמצעות הנגינה בחצוצרה. הוא מודע לנמיכות-קומתו ולמראהו המכוער, למגבלת הראייה ממנה סובל ולהיותו דחוי בשל מוצאו הזר. יחד עם זאת הוא נחוש לרכוש השכלה גבוהה, ללמוד עברית ולהשתלב בהצלחה בחברה הישראלית.

הוא מתערב לטובת שכניו, כאשר אלו נקלעים למצוקה כתוצאה מאיומיו של זוהיר המנסה בכל דרך להשיג את מרי. אלכס נוהג באומץ, מכה את זוהיר וזוכה בכרטיס הכניסה המיוחל לבית שכניו וללבה של הודא.

אלכס נאלץ להתמודד עם הוריו הבעייתיים. אמו מרשעת של ממש. היא נהגה להכות אותו בצעירותו ולהתעלם לחלוטין מאביו החולה. למרות זאת, אלכס אינו נוטר להוריו על שנשלח לבית-יתומים בגלל שהוגלו לסיביר, ישב בכלא הרוסי בגינם וסבל רבות בחייו. הוא לא התכוון כלל לעלות לישראל. זה היה רצונה של האם שקיוותה שבנה יסלול עבורה את הדרך לקליטה פשוטה ומוצלחת בארץ. למרות הכל, הוא דואג להם ומנסה לנהוג בהם בכל הכבוד הראוי להורים.

הוא מתגבר על כל הקשיים העומדים בדרכו, עד שאין הוא יכול עוד. הוא נשלח להילחם בלבנון ושם הוא מוצא את מותו. למרות שהוא מתנגד נחרצות למלחמה ודוחה את האידיאולוגיה המזויפת של "למות למען הדגל", הוא נאלץ ליטול חלק במלחמה ממנה לא ישוב.

סבא אליאס[עריכה]

סבא אליאס מתגורר בביתן של אום-הודא ושתי בנותיה. הוא גדל כיתום בכפר ליד הנילוס. משפחתו נספתה במגפה גדולה וכניצול היחידי, היו שראו בו קוסם - אדם בעל סגולות של יכולת הצלת חיים. מונירה, שאביה התעלל בה מינית, התאהבה בו ומתה בעת לידת בנם. כאשר ביקשו אנשי הכפר לבער את החרפה ולהרוג את אליאס ואת הבן הנולד, נמלטו השניים והגיעו לחיפה, ערב מלחמת השחרור. כעבור מספר שנים השיא אליאס את בנו לאום-הודא ולשניים נולדו שתי הבנות: הודא ומרי. לאחר שבנו נפטר, ממלא הוא את מקומו בחיי האם והבנות.

סבא אליאס הוא אדם גבוה, חזק, מרשים ובעל חוש-הומור. הוא מקרב אליו את אלכס ומברך על יוזמת נישואי התערובת בינו לבין נכדתו הודא. הוא מסרב לאבו-נחלה, המבקש את אישורו לשדך את בנו זוהיר לנכדתו מרי. בכך מוכיח סבא אליאס שערכים אנושיים-מוסריים קודמים בעיניו לערכים חברתיים-לאומיים.

אבו-נחלה[עריכה]

איש עשיר, נאה ורב-רושם שחיצוניותו אינה מעידה על פנימיותו. הוא נוכל, רמאי ושקרן העוסק בשוד, גניבה, הברחות וסחר בסמים. הוא זה שהבריח את אחיה של אום-הודא לחיפה, הלשין עליהם לשלטונות היהודיים ושדד את כספם. הוא מנסה לסלק את בני המשפחה מביתם. לשם כך השכיר את החדר על הגג לפועלים מהשטחים בתקווה שאלו ימררו את חיי אום-הודא ובנותיה. כך הוא מקווה לנשל אותם מהדירה השייכת לו והמושכרת בדמי-מפתח וכתוצאה מכך לזכות ברווח כספי גדול. הוא מוכן לעשות הכל בכדי להגדיל את הונו, גם אם מדובר במעשים בלתי מוסריים. הוא שואף לשדך את בנו העבריין זוהיר למרי, והוא מפעיל לחצים כוחניים בכדי להשיג מטרה זו. משנכשל במשימתו, הוא שב לאיים וללעוג למשפחה שדחתה אותו ואת בנו ומציג אותה כמי שזכתה פעמיים: בחיסאם, הקדוש שנהרג בהתקפת מטוסי חיל-האוויר הישראלי בלבנון, שבוודאי ישלשל לכיסי המשפחה סכומי פיצויים נכבדים, ובאלכס שהצטרף למשפחה והעלה את קרנה בעולם היהודי.

דמויות משניות[עריכה]

הרומאן מאכלס מגוון דמויות משנה המרכיבות את הסביבה החברתית ביצירה. אנשי משרד הנסיעות בו עובדת הודא. חבריה לעבודה שופעים חיבה והבנה כלפיה. עדינה, הפקידה בכירה במשרד, אלמנת מלחמה המגדלת את בנה היחיד אל תוך מלחמה נוספת. בועז, מנהל המשרד, שגם לו בן חייל המסכן את חייו במלחמה. בין השניים יש רומאן מחוץ לנישואין, שתורם אף הוא למערכת הקשרים הסבוכה שבסיפור. שירלי, עובדת נוספת במשרד, מייצגת מתירנות מוחלטת. התנהגותה החופשית מקבילה להתנהגותה של מרי הסוערת – למרות שהשתיים גדלו והתחנכו על ברכי תרבויות שונות ביותר: היהודית והערבית.


הרעיונות המרכזיים ביצירה[עריכה]

היחסים בין יהודים לערבים[עריכה]

במרכז היצירה עומדת השאלה: האם יתכן קשר חיובי משמעותי בין יהודים וערבים במדינת ישראל?

נושא זה מלווה את היצירה לכל אורכה. הודא הערבייה מתאהבת באלכס היהודי. היא נאלצת להתמודד עם הקושי שבדבר: "זה לא בשבילי. יהודים וערבים חונקים אלה את אלה ואין לי כוח לחיות את המלחמה המטומטמת שלהם" (עמ´ 84). הודא לאורך היצירה מצניעה את זהותה הערבית ומתנהגת כיהודייה. היא יודעת שבמדינת ישראל מוטב לה להיות יהודייה. כל עוד היא עובדת במשרד נסיעות ישראלי, מתרועעת עם חבריה לעבודה הישראליים ומתענגת על שירת יהודה עמיחי (המשורר היהודי שהפך להיות הקרוב ללבה, יותר מכל משורר ערבי) – חייה חולפים בנעימים. כאשר היא מחליטה לחלוק את חייה עם אהובה היהודי, היא ניצבת מול דילמה חברתית קשה: האם לנהוג על-פי צו הלב הקושר אותה לאלכס, או להישאר נאמנה לתרבות הערבית-הנוצרית – אליה היא משתייכת. היא מתחבטת בשאלות מוסריות הנוגעות לעיסוקיו של אלכס בצבא – "הרבה גברים ישראלים שלבשו מדים שכאלה הרגו ערבים" ובהמשך: "והמדים האלה כשהם על גופו של אלכס יהיו מטרה רצויה לכל חייל ערבי או לוחם פלשתיני" (עמ´ 201). בסופו של דבר, בוחרת הודא בביטוי הנעלה ביותר של דו-קיום, אך נאלצת לשלם מחיר יקר באובדן אהובה וכנראה בויתור על פרי בטנה. המסקנה העולה מהיצירה היא שטרם הבשילו התנאים ליחסים אמיתיים של דו-קיום. כל עוד נמשכת המלחמה בין העמים, לא ניתן לגשר על הפערים הלאומיים ומשום כך לא תיתכן אחווה בין-לאומית.

טוב למות בעד ארצנו? – נושא המוות למען הדגל[עריכה]

"כשאדם צעיר מת ולא חשוב איך, הוא לא מת בשביל דגל" (עמ´ 189). בדברים אלו מבטא אלכס את הגישה הרואה מוות במלחמה כדבר טיפשי ומיותר. היצירה מבקשת לקדם את הרעיון לפיו הרג במלחמות הוא עניין שבעקבותיו צומחת ומתעצמת שנאה בין בני-אדם. על בסיס זה נדונה ביצירה סוגיית זהות האדם ומידת חשיבותה. הודא ומרי הן ערביות המתנהגות כיהודיות. אלכס הוא יותר רוסי מאשר יהודי, למרות נכונותו להילחם בצבא הישראלי. אום-הודא נקרעת בין גאוותה לבן-משפחתה החלל הפלשתיני, לבין דאגתה לאלכס היוצא להילחם בבני-עמה. הסבא אליאס מכבד כל אדם באשר הוא אדם ולא מתוקף היותו ערבי או יהודי. המלחמה מצטיירת בעיניו כרצח ילדים: "יגידו לו ללכת להרוג ילדים שבאים להרוג ילדים והוא ילך" (עמ´ 192). הסבא אליאס מבקש לנטרל את העניין הלאומי ולהוכיח שהמלחמה היא שיגעון של מנהיגים השולחים את החיילים להיהרג ללא סיבה. מכאן שהספר דוחה את רעיון המלחמה למען אידיאולוגיה לאומית. גינוי המלחמה בא על רקע הצגת הדמויות במלוא אנושיותן, בלי קשר למוצאן הדתי-לאומי.

הגדרת האדם באשר הוא אדם[עריכה]

היצירה עוסקת בהגדרת האדם. סבא אליאס אומר: "את חושבת שבכפר שבאתי ממנו ידעתי שאני ערבי או יהודי? אמרו לי שאני ערבי ואמרתי מילא. אילו אמרו לי החיפושיות שאני חיפושית גם אז הייתי אומר מילא. הגבר של הודא דומה לי. אמרו לו שהוא יהודי ולא היתה לו ברירה" (עמ´ 192). בדברים אלו מבהיר מחבר היצירה את עמדתו באשר לזהות האדם. אין זה משנה אם האדם הוא יהודי או ערבי. מדובר בהבחנה שרירותית. הרי אין בכוחו של האדם להחליט אם להיוולד יהודי או ערבי. משום כך, אין טעם לתת לשאלת הזהות הלאומית להאפיל על שאלת הזהות האנושית. אדם יכול להיות טוב או רע בלי קשר למוצאו. לפיכך, בהחלט ייתכנו קשרים של אחווה ואהבה בין בני-אדם ממוצאים שונים וכל מעשה של הדבקת תוויות (סטריאוטיפים) הוא טיפשי ופסול מיסודו.

העמדה הפמיניסטית – מעמד האישה בעולם של גברים[עריכה]

הודא יוצאת כנגד חינוכן של הנשים הערביות שדוכאו. מנשים אלו נמנעה הזכות לחשוב ולפעול בכוח עצמן. "אותנו הבנות גידלו וחינכו לנישואין [...] הכול היה כשר למען המטרה הנכספת – בעל מפרנס" (עמ´ 69).

הודא מבקשת למרוד בגישה ההופכת את האישה להיות תלויה בגבר לו תינשא מתוך שידוך. היא מתייחסת אל האהבה שהפכה לדת החדשה. היא באמת מגשימה את העמדה הפמיניסטית. היא בוחרת באלכס, בניגוד למקובל בחברה בה היא חיה והיא דבקה בהחלטתה להיות אישה עצמאית ומשוחררת. היא דואגת לפרנסתה ושולטת בגורל יחסיה עם בן-זוגה. לעומתה, מרי שנראתה תחילה כאישה החופשית האידיאלית, מתגלה בסופו של דבר כקורבן המסורתי לשלטון הגברים. היא נאנסה על-ידי זוהיר, נאלצה להסתיר את המעשה המביש (למרות שאינו באשמתה) ולבסוף לוותר על חירותה כאישה לטובת שמירת הסדר החברתי.

נוסף על כך, מוצגות נשים נוספות ביצירה כחזקות ודומיננטיות. אום-איסם (אמו של ווחיד), השולטת בבנה ובבעלה. אמו של אלכס השולטת בבעלה ובבנה, לועגת להם, מעזה ומכה את אלכס, גירשה את אהובתו אסיה, דוחה את בת-זוגתו הודא. דמויות אלו, למרות רשעותן, מחזקות את הרעיון הפמיניסטי, המעמיד את האישה בעמדה שלטת, המסרבת להשלים עם המרות הגברית.

מכאן, שהרומאן מציע שתי אלטרנטיבות לפתרון הסוגייה הפמיניסטית. האחת מקדשת את זכויות האישה לפעול בחייה כרצונה, והאחרת שומרת על המסורת הישנה והמתסכלת של האישה כקורבן לשלטונם של הגברים. דווקא הסבא אליאס, שהוא גבר מבני הדור הישן, מקדם בברכה את גישתה המשתחררת של הודא ובכך נרמזת העדפת הסופר את הגישה הזאת.

סיכום[עריכה]

"חצוצרה בואדי" מאת סמי מיכאל הוא רומאן דרמטי המעוצב בתוך אווירת איום מתמיד. במרכז היצירה עומדת משפחה ערבית המתגוררת בואדי ניסנס בחיפה, והנאלצת להתמודד עם מתחים בתוך המשפחה ומחוצה לה.

הסיפור מתאר יחסים מורכבים בין שני העמים: היהודי והערבי, תוך התמקדות בבעיות החיים השונות. יחסי שכנות ועבודה, מתיחות על רקע עוינות ומלחמה וניסיון הצהרתי ברור של הסופר: לגשר על התהום הפעורה ולקשור גורלם של אנשים ממוצא לאומי שונה בקשר של נישואין ואהבה.

בכדי להתגבר על הקשיים הנובעים מהחשדנות הטבעית ומהמציאות עקובת הדם בין העמים, מערב הסופר את חיי הדמויות: ערבים ויהודים אלה באלה ומשתמש במשורר יהודה עמיחי כגשר תרבותי-סמלי לקירוב לבבות. עמיחי מצביע בשיריו על תפלות המלחמה ועל רשעות החיים בצילה, וכך הוא מאפשר את החיבור הזמני בין העולמות הרחוקים של הודא הערבייה ואלכס היהודי – חיבור שטרם הבשיל.

Aloney Yitzhak Youth Village.JPG דף זה או חלקו נלקח מתוך האתר כפר הנוער אלוני יצחק.