מסע היסטורי אל עולמה של ספרד/ספרד המוסלמית - ח'ליפות קורדובה

מתוך ויקיספר, אוסף הספרים והמדריכים החופשי

רקע[עריכה]

  • 711 – הפלישה המוסלמית לספרד.
  • 732 – קרב פואטייה או טור.
  • 750 – עבאס תופס את השלטון. מעביר לבגדד את השלטון.
  • 756 – קמה אמירות קורדובה. שולטת בכל ספרד.
  • 756-912 – התחלפו 8 שליטים של אמירות קורדובה. הראשון מבינהם – עבד א-רחמן הראשון. מבנה השלטון היה תורשתי. מבית אומאיה.
  • 912 – עולה לשלטון עבד א-רחמן ה-3. הוא יהפוך את אמירות קורדובה לח'ליפות.

ח'ליפות קורדובה[עריכה]

המסגד של קורדובה. התחיל לבנותו עבד א-רחמן הראשון ב-784. הושלם כמאתיים שנה מאוחר יותר.

התפתחה מדינה מוסלמית שכללה בתוכה 7 יסודות אתניים-דתיים שונים. 5 יסודות מוסלמים: ערבים טהורים, בני דמשק, ברברים, איברים, סלאבים. הייחוס, במדיניות לשמר אותו, עבר דרך האב. כל המשרות הבכירות במנהל ובצבא היו בידי ערבים טהורים. אנשי בית אומאיה המשיכו בספרד בדיוק באותה גישה של שליטה של בית אומאיה בכל הח'ליפות. מוצא הברברים – הרי אטלס וצפ' אפריקה. איברים – מוסלמים ממוצא איברי. סלאבים – במשך הרבה שנים היו מאבקים בין סלאבים ובין גרמנים. גרמנים היו יוצאים לציד אדם והביאו עבדים סלאבים לפראג. שם מכרו אותם. היו גם מביאים אותם למכירה במרסיי. לא הייתה בעיה של מכירת פגאנים למוסלמים. חלק מאותם סלאבים סורסו עוד במרסיי. חלק מאותם עבדים, הפכו לחיילים באמירות וחלקם הפכו לחופשיים. סלאבים שהשתחררו לחופשי והתאסלמו הפכו ליסוד חמישי.

קבוצת מיעוט נוספת הייתה: נוצרים. בספרדית, שמם היה מות'רבס. בערבית - מוסתערב – מסתערבים. דיברו ערבית ואף תרגמו את הברית החדשה לערבית. שלמו ג'זייה כמו כל עמי הספר. היו אף יהודים - הגיעו במאה 8-9. דוברי ערבית. כ-40-50,000 ברגע השיא. היהודים והנוצרים – אהל אל כיתאב – עמי הספר.

ראשי הכנסייה הנוצרית – חלקם הגדול ידעו לטינית. בהרבה מאוד בתים של נוצרים שהיו דוברי ערבית, בבית דיברו קסטיליאנית. בחברות פטריארכליות – הנשים שלא יוצאות החוצה מדברות שפה אחרת, ישנה יותר.

אמירות קורדובה, שלטה ביד רמה ומנסה לשמור על אחידות. בין השאר באמצעות שימוש בחיילים הסלאבים. ישנם מתחים פנימיים על רקע אתני וניסיונות לעימות ופיצול. האמירים הצליחו לפתח כלכלה חזקה למדי. הם הביאו מוצרים רבים שלא היו מוכרים – פירות הדר, אורז, רימונים ושיטות השקייה. בספרד המוסלמית המשיכו לגדל ענבים: שתו יין ואכלו צימוקים. הקוראן לא אוסר שתיית אלכוהול, אלא השתכרות. הייתה החמרה עם הזמן. בספרד קמו הרבה מאוד בתי מרחץ, עוד מן התקופה הרומאית. בתי חולים. האמירות מפתחת צי צבאי ומסחרי בים התיכון. עד היום נכנסות ספינות מסחר עד לסביליה. מתפתחת תרבות מוסלמית מאוד מפותחת. המסגד הגדול של קורדובה – ראשיתו במאה ה-8. המרכז הגדול של האיסלם – בגדד. עיר מוסלמית חשובה נוספת: קיירואן. עבד א-רחמן השלישי 912-961. שלט כמעט 50 שנה. 929 – עבד א-רחמן ה-3 מכריז על עצמו: "אני ח'ליפה." סביב שנת 919 – מוקמת ח'ליפות קירואן של אנשים שמגדירים עצמם בני פאטימה. זו ח'ליפות שיעית. זו ח'ליפות מתחרה שנייה – הם שיעים לעומת הח'ליפות הבגדדית הסונית. כרגע יש 3 ח'ליפויות מתחרות בו-זמנית. כדי להיות ח'ליפא השליט צריך לטעון שהוא קרוב משפחה של מוחמד, ראש עדת המוסלמים. זו אף סמכות ראשית בעולם הדתי המוסלמי. ישנם עימותים ברמה המילולית וברמה הצבאית. ובנו(אל) ח'כים ה-2 961-976 – ממשיכים את ימי הזוהר של הח'ליפות. בתקופה זו, קורדובה הייתה לבירה הבלתי מוכתרת של הים התיכון. היא מנתה לפחות 500,000 תושבים. מהערים הגדולות ביותר שיש. היו בה כ-40 מוסדות להשכלה גבוהה. כמות אדירה של מסגדים ובינהם הולך ומושלם המסגד הגדול של קורדובה. במבנה היו 1,085 עמודים. במאה ה-16, הנוצרים בנו קתדרלה בתוך המסגד ולשם כך הורידו 200 עמודים. המבנה אמור לעמוד בפני חום וקור. להשתמש באור חיצוני. נפרש על שטח של כ-20 דונם. צריך המון כסף והמון ידע. בקורדובה ישנם שווקים בהם יש תוצרת מכל העולם. בבעלות הח'ליפות – הצי הגדול ביותר בעולם. שלטון ריכוזי וחזק. הם הבינו כי העתיד טמון במדע, חינוך ותרבות. הם העסיקו מתרגמי ומעתיקי ספרים. ספריות קורדובה הכילו למעלה מ-400,000 ספרים. כתבי יד. קטלוג הספרייה השתרע על פני 50 כרכים. עבד א-רחמן בנה ארמון כ-9 ק"מ מחוץ לקורדובה. (א-זהרה). ח'ליפות זו אירחה משלחות ממדינות נוצריות – קונסטנטינוס ה-7, קיסר ביזנטיון שלח משלחות. כך גם הקיסרות הרומית הקדושה. בקורדובה, פעל החכם המוסלמי הגדול של ספרד המוסלמית – אבן מסרה: הוגה הדעות הגדול של המערב (883-930). בהיותו בערך בן 20, הוא הגיע לבגדד. שם למד וחזר לספרד. הוגה הדעות הראשון שניסה ליישב בין אמונה לרציונליזם - בין האמונה המוסלמית לספרי אריסטו. הוא כתב שאת הקוראן יש להבין בדרך אלגורית, שלאדם תפקיד ומקום בהיסטוריה. דיבר על 4 שלבי האושר: 1. שלב הצרכים החומריים. 2. שלב רכישת ההשכלה. 3. האדם המעורב בחברה – לחברה צודקת ומתוקנת (עלינו לבנות את ההיסטוריה.) 4. אושרו של האדם – להתקרב ולהתחבר אל האל. לא נשארו כתבים מאבן מסרה כי הם נשרפו. רוב דעותיו מובאות ע"י אבן גבירול במאה ה-11.