לטינית/מבוא
על הקורס[עריכה]
ברוכים הבאים לקורס ללטינית. קורס זה מיועד למתחילים, ובהדרגה יתקדם לנושאים מורכבים יותר ויותר. השיעורים בנויים לפי המודל שמוצג ב-Wheelock’s Latin, אך הם מבוססים על מקורות נוספים.
לטינית היא בין השפות היותר מורכבות דקדוקית. לימוד לטינית זו לא משימה פשוטה, ועל אחת כמה וכמה דרך האינטרנט. "אזהרה" ניתנת לכל הקוראים: לימוד לטינית דורש הרבה השקעה, מסירות וכוח רצון. ללא תרגול, יהיה מאוד קשה להתקדם בשפה, בלי קשר לטיב ההסברים. היו מוכנים לטעות וללמוד מכך. מצד שני, ולמרות הקשיים, לימוד לטינית זו חוויה מספקת, מעשירה ומהנה. רצוי להקדיש מחברת לעניינים דקדוקיים ולתרגול. לכל אחד יש שיטות למידה אחרות, אך ההמלצה היא להעתיק את טבלאות ההטיה למיניהן ולסכם בקצרה על עניינים חשובים במחברת ("למידה על ידי כתיבה").
נא לא להתבייש לשאול כל שאלה שהיא: לא הביישן למד. אי אפשר להפריז בחשיבותה של הבנה מלאה, במיוחד בקורס כזה שלא מאפשר קשר מלא בין המורה לתלמידים ובמיוחד עם שפה כזו.
ברצוני לברך אתכם על ההחלטה ללמוד לטינית. עלו והצליחו!
על השפה[עריכה]
לטינית היא שפה הודו-אירופית ממשפחת השפות האיטליות, שהתפתחה באיזור לאטיום שבמרכז איטליה. עם עליית האימפריה הרומית, חשיבותה של הלטינית, שפתהּ הרשמית, גדלה, ולאחר התפוררותהּ הלטינית המשיכה להיות שפה חשובה בעולם המערבי. למרות התפתחות השפות הרומאניות, הלטינית המשיכה לשמש כשפה כתובה הן עבור הכנסיה הקתולית והן עבור מדינות אירופיות רבות במשך זמן רב. כמו כן, חשיבות רבה מיוחסת כיום ללטינית בשל השפעתה על האנגלית, בין ישירות ובין דרך צרפתית. קורס זה יתמקד בלטינית קלאסית, כלומר הלטינית הספרותית של תור הזהב והכסף.
לטינית היא שפה סינתטית; כלומר, בלטינית מצורפות מוספיות לשורש המילה על מנת לשנות את משמעות המילה (בדרך כלל, תחיליות) או את תפקידה התחבירי (סיומות). הן פעלים והן שמות עצם משתייכים לאחת מתבניות הטיה או שהם נחשבים כיוצאי-דופן. עוד על כך – בהמשך הקורס.
חשיבות הלטינית[עריכה]
הלטינית היתה השפה העיקרית של הדיבור באימפריה הרומית. הגם שהיא הושפעה באופן עמוק מן היוונית, הלטינית למעשה הפכה לשפה השלטת במשך תקופה ארוכה מאוד. כל כתבי הספרות הגבוהה בין תור הזהב הרומי לבין ימי הביניים המאוחרים נכתבו בלטינית. כיון שכך, חשוב להכיר את השפה הזאת כדי לחוות את מלוא היקף היצירה במשך תקופה ארוכה זו.
יתרה מזאת, הלטינית קשורה לכל שאר השפות ההודו-אירופיות והשפיעה עליהן באופן עמוק. תלמיד שמכיר את השפה הלטינית היטב יזהה מילים בכל שפה מפרסית והינדי (הודית) ועד לאנגלית וצרפתית. גם שפות שאינן קשורות למשפחה ההודו-אירופית הושפעו מן הלטינית. בין השפות הללו ישנן הערבית ואפילו עברית. כך, למשל, בקראן בסורת הפתיחה, איאת חמש ושש, נאמר: "אודו באללה מנ אל-שאיטן אל-רג'ים, בסמאללה אל-רחמאן אל-רחים: אהדינה אל-צראט אלמוסתכימה צראט אל-דינא אנעמט עליהם ע'ירי אלמע'צ'וב", כאשר המילה צראט היא המילה הלטינית "Stratus", דרך, שמופיעה בתלמוד כ"איסטרטיה", וכן באנגלית המודרנית כ"Street", רחוב.
אלפבית[עריכה]
האלפבית הלטיני מוכר לרובנו בצורה מאוחרת יותר, ובפרט כגלגולו כאלפבית האנגלי. האלפבית שהיה בשימוש בתקופה הקלאסית כלל 23 אותיות בלבד:
- A, B, C, D, E, F, G, H, I, K, L, M, N, O, P, Q, R, S, T, V, X, Y, Z
האותיות J,U,W התווספו מאוחר יותר. כמו כן, גם האותיות הקטנות הן תוספת מאוחרת לאלפבית. בקורס זה, כבספרים רבים ללימוד לטינית, תהיה הבחנה בין V ל-U ויתבצע שימוש באותיות קטנות, על-מנת להקל על הקריאה. האותיות Y,Z נלקחו מיוונית ומשמשות במילים השאולות משפה זו.
עיצורים[עריכה]
| עיצורים | ||
|---|---|---|
| סימון גראפי |
תעתיק IPA |
הערך הפונטי |
| B | b | כהגיית בי"ת |
| C | k | כהגיית כ"ף |
| D | d | כהגיית דל"ת |
| F | f | כהגיית פ"א רפה |
| G | ɡ | כהגיית גימ"ל |
| H | h | כהגיית ה"א |
| CH | kʰ | כהגיית כ"ף מנושפת - תעתוק האות היוונית Χ |
| I | j | כהגיית יו"ד עיצורית לפני תנועה |
| K | k | כהגיית כ"ף; במלים נדירות ממקור אטרוסקי או פניקי |
| L | l | כהגיית למ"ד; מלועלעת (כבאנגלית) בסוף מלה או לפני עצור אחר |
| M | m | כהגיית מ"ם; אחרי תנועה בסוף מלה כהגיית התנועה מאונפפת וארוכה |
| N | n | כהגיית נו"ן; אחרי תנועה לפני N,F כהגיית התנועה מאונפפת וארוכה |
| P | p | כהגיית פ"א |
| PH | pʰ | כהגיית פ"א מנושפת - תעתוק האות היוונית Φ |
| QV | kʷ | כהגיית כ"ף משופתתת (השפתיים עגולות בו זמנית - לא kw כבאנגלית) |
| R | ɾ | כהגיית רי"ש מתגלגלת שבפי עדות המזרח ויוצאי אירופה |
| S | s | כהגיית סמ"ך |
| T | t | כהגיית ת"ו |
| TH | tʰ | כהגיית ת"ו מנושפת - תעתוק האות היוונית Θ |
| V | w | כהגיית W אנגלית |
| X | ks | כהגיית כְּסְ |
| Z | z | כהגיית זי"ן; במלים נדירות ממקור יווני |
תנועות[עריכה]
| תנועות | |||
|---|---|---|---|
| סימון גראפי |
תעתיק IPA |
הערך הפונטי | |
| A | (a(ː | כהגיית פתח קצרה או ארוכה | |
| E | ɛ | כהגיית e במלה האנגלית end | |
| eː | כהגיית צירי ארוכה | ||
| I | ɪ | כהגיית i במלה האנגלית is | |
| iː | כהגיית חיריק ארוכה | ||
| O | ɔ | כהגיית o במלה האנגלית off | |
| oː | כהגיית חולם ארוכה | ||
| U | ʊ | כהגיית oo במלה האנגלית book | |
| uː | כהגיית שורוק ארוכה | ||
| Y | ʏ | לעגל את השפתיים ובלי לשנותן לומר i במלה האנגלית is | במלים ממקור יווני בלבד |
| yː | כהגיית חיריק מעוגלת ארוכה | ||
| דיפתונגים | |||
| סימון גראפי |
תעתיק IPA |
הערך הפונטי | |
| AE | ae̯ | כהגיית אַי | |
| AU | au̯ | כהגיית אַוּ | |
| EI | ei̯ | כהגיית אֵי | |
| EU | eu̯ | כהגיית אֵוּ | |
| OE | oe̯ | כהגיית אוֹי | |
| OU | ou̯ | כהגיית אוֹוּ | |
| UI | ui̯ | כהגיית אוּי; במלים מסוימות כהגיית המלה האנגלית we | |
הכללים עשויים להשתנות במילים שאולות (כמו פילוסופיה, Philosophia). אותיות ניקוד (a, e, i, o, u, y) יכולות להיות ארוכות או קצרות. אורך האות בדרך כלל לא מסומן, אך כשהוא כן זה באמצעות מאקרון (קו מעל האות). בהגייה קלאסית, אותיות ארוכות לא מוטעמות (stress) אלא מוארכות (נהגות למשך יותר זמן). בייחוד חשובה התנועה "e" קצרה, שנוטה להפוך ל-i או ל-u.
במילים בעלות שתי הברות, ההברה הראשונה מוטעמת. במילים בעלות יותר משתי הברות, אם ההברה השנייה מהסוף היא כבדה (כוללת דיפתונג, אות ניקוד ארוכה או אות ניקוד קצרה שאחריה שני עיצורים), היא מוטעמת; אם היא קלה, תוטעם ההברה השלישית מהסוף.
רשימת כללי הגייה זו נערכה לפי המנהג הרווח בקורסים הנערכים באנגלית, והיא בגדר המלצה: יש לזכור שהכללים מבוססים בעיקר על השערות, שכן לא ניתן לדעת איך הרומאים הגו את שפתם לפני כ-2000 שנה.
תעתיק[עריכה]
מקורם של הכתב היווני והכתב העברי זהה. שניהם התפתחו מגרסה כנענית של כתב מצרי רהוט. מן הכתב היווני התפתח הכתב הלטיני. עם זאת, הלטינית כבר התרחקה מהמקור היווני מספיק כדי שלא יהיה צורך בתעתיק מדויק של האותיות לאותיות עבריות. גם C וגם Q הלטיניות מתועתקות כקו"ף, ורק K מתועתקת כ"ף. לא ראוי לתעתק צליל תנועת e כיו"ד (כתיב כמו "אודיסיאוס", למשל) ולא ראוי לתעתק סיומת a זכרית כאל"ף (כמו, למשל, Iogortha, המתועתק לפעמים "יוגורתא") אלא כה"א. V היא ו' כפולה (וכשמנקדים אז ו אחת, שרוקה).
פעם השתגרו בעברית ניואנסים של הגיה ותעתיק שמקורם בשפות מודרניות: מורי לטינית ממוצא "ייקי" היו הוגים לטינית כמו גרמנית, ואילו איטלקים היו הוגים אותה כמו איטלקית. לכן ניתן למצוא טעויות כמו "ציצרו" עבור "Cicero" (אגב, פשר השם הוא: חימצה, חומוס). ישנה גם שיטת התעתיק התלמודי, שעברה עיבוד דומה דרך היוונית ("Stratus" הפך "איסטרטיה". "Hospis" הפך ל"אושפיז" ומכאן: "לאשפז", "אושפיזין")
| הפרק הקודם: לטינית |
מבוא תרגילים |
הפרק הבא: פעלים: מבוא |