היסטוריה לבגרות/תוכנית לימודים היסטוריה א' - תשס"ט/פעילותיהם של הציונים בארץ ישראל עד מלחמת העולם הראשונה

מתוך ויקיספר, אוסף ספרי הלימוד והמדריכים החופשי.

הנושאים :

• הסיבות לעליות הציוניות לארץ ישראל
• מפת ההתיישבות
• צורות ההתיישבות
• מסגרות פוליטיות חברתיות וביטחוניות,תרבות וחינוך
• אישים וארגונים שסייעו לפעילות הציונים

[עריכה] אישיים וארגונים שסייעו לפעילות הציונים

דף זה מועמד לאיחוד ערך זה דן בנושא של הדף היסטוריה לבגרות/התנועה הציונית/אישים וארגונים מסייעים לבניין הבית הלאומי (רוטשילד, המשרד הארצישראלי) וככל הנראה מוסיף עליו מידע. על כן יש לאחד את שני הדפים. (דיון)

המניעים לעזרת הברון רוטשילד והמשרד הא"י לקידום ראשית ההתיישבות הציונית וביטוייה העיקריים של עזרתם. הברון אדמונד דה-רוטשילד ו"שיטת האפוטרופסות" (החסות) – גדול המשקיעים, שפעלו למען עלייה ציונית לא"י וליישובה של א"י, בשליש האחרון של המאה ה- 19, היה הברון רוטשילד, "הנדיב הידוע". במשך מספר חודשים ניסו המושבות הראשונות להתמודד עם הקשיים הכלכליים, להכשיר את הקרקע, לבנות בתים, לחפור בארות מים, לפתח את הפלחה (גידול דגן) ועוד. הקשיים הללו, ובעיקר מצוקתם הכלכלית הקשה, הניעו את העולים לפנות לברון רוטשילד בבקשה לסיוע. מפעולותיו: המושבות פתח-תקווה, יסוד המעלה וגדרה, שנתמכו באמצעיהם הדלים של "חובבי ציון" ומצבן היה קשה, זכו לסיוע נדיב מאת הברון. תוך זמן קצר ניטעו בכל המושבות כרמי גפן על שטחים נרחבים, והברון דאג לכלכלת האיכרים, עד אשר יניבו הכרמים פרי. וגם לאחר שבצרו את הכרמים, רכש הברון את כל היבול במחיר גבוה לצרכי היקבים, שבנה בראשון-לציון וזיכרון-יעקב. לשם שיווק היין עודד הברון את הקמת חברת "כרמל", הידועה כיום כחברת "כרמל מזרחי". לצורך זה אף ניסה להקים בית-חרושת לבקבוקים בטנטורה, על חוף הים, לא הרחק מזיכרון-יעקב. הוא ידע שלא על היין לבדו יחיו בני המושבות, שאיפתו הייתה לטפח בארץ טיפוס של איכר יהודי המספק לעצמו את כל צרכיו ואינו נזקק לקנותם מאחרים. לכן השתדל לפתח במושבות ענפי חקלאות רבים ומגוונים. את עיקר מרצו השקיע בפיתוח המושבות. הוא דאג לשלוח מצרפת עופות וביצי רבייה ממינים משובחים, כדי לפתח את ענף הלול. וכדי שיהיה לאיכרים חלב ממשקם הביא מין עזים טוב השופע הרבה חלב. כן שלח פר מיוחס, כדי לשבח את עדרי הבקר. הברון הרבה לבקר בתערוכות חקלאיות ברחבי העולם, במטרה ללמוד במה ניתן לשכלל את החקלאות במושבות. מההשראה שקיבל בתערוכות, הורה להקים בארץ תחנות ניסוי בתחומי חקלאות שונים. הוא השקיע הון תועפות בניסיונות להקים בית-חרושת לאריגי משי בראש-פינה, בתקווה כי הדבר ייתן תעסוקה גם לאנשי צפת. ביסוד המעלה נעשו בפקודתו ניסיונות להקים בית חרושת לבשמים. כישלונות לא הרתיעו אותו, בלבד שהמושבות יתבססו והארץ תיבנה. לשם כך הובאו ארצה מכונות חקלאיות משוכללות, נחפרו בארות והמים נשאבו מהם במנועים של נפט. כל החידושים הטכניים של אותם הימים הובאו ארצה. ברוח חזונו הגדול פיזר ממון רב לרכישת שטחי קרקע נרחבים במקומות שונים בארץ, כדי לבנות עליהן מושבות חדשות. הוא השתדל ליצור גושי התיישבות מרוכזים. כן הרחיב את השטחים סביב מושבות קיימות. הברון דאג גם לבריאותם של האיכרים. בגלל הביצות שהיו אז בארץ, ועקב תנאי ההיגיינה הירודים, השתוללה מחלת הקדחת ורבים סבלו ממחלות מעיים. הברון הקים מרפאות מרכזיות והושיב בהן רופאים, אחיות וחובשים לשם טיפול רפואי באיכרים ובמשפחותיהם. ליד המרפאות יסד בתי-מרקחת ומינה רוקחים שסיפקו תרופות לחולים. הרופאים היו יוצאים רכובים על סוסים למושבות שבסביבה, לעתים קרובות תוך סכנת נפשות ממש. הברון דאג גם להקמת בתי-ספר ולהחזקת מורים בשביל ילדי המושבות. הוא רצה מאוד ששפת הלימוד תהיה עברית. ואכן, כמה מן המורים במושבות היו ממניחי היסודות של החינוך העברי בארץ-ישראל. הוא הקים בכל המושבות בתי-כנסת נאים, בתי מטבחיים, בתי-מרחץ ומקוואות-טהרה ודאג שבכל המושבות יהיו משמשים בקודש: רב, שוחט, מנקר בבית המטבחיים, שמש בבית-הכנסת, ובלן בבית המרחץ. שמירת אורח החיים היהודי-מסורתי במושבות היה בעיניו עקרון חשוב. לשם ניהול כל המפעל הענק הזה הפקיד הברון פקידים מטעמו. והזרים הון רב כדי להבריא את המושבות ע"י גידול גפנים, הקמת יקבים ומתן תמיכה כספית נדיבה לכל מתיישב.הפקידים ניהלו בפועל את המושבות, והאיכרים העבריים חויבו לציית להוראותיהם. רבים מהפקידים לא הבינו את חזונו הגדול של הברון וראו באיכרים אנשים נחותים ומסכנים, שיש להנהיג אותם ביד קשה. אף הברון עצמו סבר, כנראה, שהאיכרים זקוקים להדרכה בכל שטחי החיים ויש להשגיח עליהם בתקיפות רבה. משטר הפקידות ( "שיטת האפוטרופסות"), שהוקם על ידי הברון הציל אומנם את המושבות מכליה והביא לאיכרים רווחה כלכלית, אך האיכרים נעשו סמוכים על שולחן הברון ונשללה מהם עצמאותם. הדבר גרם לכמה וכמה תופעות שליליות. אותם האיכרים שלא היו מוכנים להשפלת כבודם, בציות להוראות פקידי הברון, עוררו מרידות, עד שלבסוף דוכאו ע"י הפקידות בתמיכת הברון. במושבות נוצר מצב של רווחה חומרית על חשבון הברון, בלי קשר לכמות היבולים ולמידת החריצות של האיכר. היו אלה צללים כבדים שהטיל המפעל הנהדר. ארתור רופין ("אבי הפועלים") והמשרד הארצישראלי ביפו – המשרד הארצישראלי, הוקם ב-1908. נוהל ע"י ארתור רופין. זהו היה המשרד אשר ייצג את ההסתדרות הציונית בא"י והיה אחראי על ארגון וביצוע ההתיישבות. ארתור רופין (1876 - 1943), כלכלן וסוציולוג יליד גרמניה, מאבות "הציונות המעשית", מצא פתרונות לבעיות משקיות וחברתיות שהתעוררו, היה בעל יוזמה וחזון התיישבותי רחב בעיר ובכפר. ב-1907 יצא לא"י בשליחות ההסתדרות הציונית, כדי לבדוק אם אפשר ליישב בה יהודים. בעקבות הדו"ח שהגיש, נשלח על ידי ההסתדרות הציונית ב-1908 ליפו על מנת להקים את "המשרד הארצישראלי". בפעילותו שאף רופין לממש העקרונות הבאים: רכישת קרקעות (בעזרת קק"ל ו"החברה להכשרת הישוב"); עידוד יצירת צורות התיישבות חדשות; נתינת חופש בחירה למתיישבים החלוצים לקבוע בעצמם את צורת ההתיישבות הרצויה בעיניהם; סיוע לפועלים; הכשרת המתיישבים לעלייה לקרקע; בדיקת שטחי הקרקע הנרכשים, תוך הכנסת זנים חדשים ושיטות עבוד חדשות; פיתוח העיר, בולט פיתוח ת"א העיר העברית הראשונה, שקמה בעלייה זו. מאז ועד יום מותו הקדיש רופין את עיקר זמנו למפעל ההתיישבות בארץ. עיקר תרומתו למפעל הציוני היה בהנחת היסודות להתיישבות מאורגנת, מתוכננת, שיטתית ועקבית. הוא עבד בשיתוף פעולה הדוק עם אנשי העלייה השנייה. בין השאר הקים את החוות החקלאיות בבן שמן , בחולדה ובכנרת , והורה להעסיק בהן פועלים יהודים בלבד; כן סייע בהעלאת יהודי תימן; יזם רכישת קרקעות בעמק יזרעאל (מטעם "הכשרת היישוב" , חברה שהקים ב-1908, וזו שמה לה למטרה לסייע בידי פועלים יהודים, להגיע לידי קיום עצמאי מבחינה חקלאית. תפקיד החברה ליצור דרכים ואפשרויות, שעל ידיהן יוכלו הפועלים לעלות בכוחותיהם הם למדרגת איכרים העומדים ברשות עצמם.), יזם גם קניית קרקעות באחוזת בית (ת"א) , בחיפה ובירושלים. כן תרם רבות לתחומים אחרים בחיי היישוב ההולך ומתפתח - תעשייה, בנקאות ואף תרבות ואמנות. ב- 1908 הוקמה חברה בשם "חברת הכשרת היישוב בארץ-ישראל", וזו שמה לה למטרה לסייע בידי פועלים יהודים, להגיע לידי קיום עצמאי מבחינה חקלאית. תפקיד החברה ליצור דרכים ואפשרויות, שעל ידיהן יוכלו הפועלים לעלות בכוחותיהם הם למדרגת איכרים העומדים ברשות עצמם. "המשרד הארץ-ישראלי" סייע רבות ברכישת קרקעות בהיקף גדול, בקליטת עולים, בהקמת שכונות עירוניות ובעידוד ענפי כלכלה חדשים. ארתור רופין פעל גם למען הקמת "אחוזת בית". "המשרד הארץ-ישראלי" ארגן את המשלחת הציונית הראשונה להבאת עולים: שמואל יבנאלי נשלח לתימן לעודד יהודים לעלות, כי למלא את המחסור בידיים עובדות בהתיישבות החקלאית. (בנושא זה ישנה התייחסות גם בתת סעיף הקודם).

[עריכה] הקמת מסגרות פוליטיות, ביטחוניות, חינוכיות ותרבותיות

דף זה מועמד לאיחוד ערך זה דן בנושא של הדף היסטוריה לבגרות/התנועה הציונית/הקמת מסגרות פוליטיות, ביטחוניות,חינוכיות ותרבותיות בא"י וככל הנראה מוסיף עליו מידע. על כן יש לאחד את שני הדפים. (דיון)

מסגרות פוליטיות הקמת מפלגות ציוניות. כבר בראשית הדרך בבנין הבית הלאומי בא"י קמו מפלגות פוליטיות עם מצע אידיאולוגי ומסגרות חברתיות תרבותיות לחברים בהן. בתקופת העלייה השנייה, כחלק מהמאבק למען "כיבוש העבודה" וגיבוש שורות הפועלים, שמספרם בא"י גדל, פעלו שתי מפלגות פועלים: "פועלי ציון" ו"הפועל הצעיר". שתיהן נוסדו ב- 1905. מפלגות הפועלים הניחו כי יוכלו לסייע לפועל העברי במאבקו עם האיכר במושבה, עם תנאי השכר הקשים ועם השיממון התרבותי שאליו נקלע. המפלגה הייתה "ביתו" של הפועל, דאגה לו לעבודה, לסידורו בדירה, הקימה מטבחי פועלים, הגישה סיוע רפואי, דאגה לחינוך ולתרבות . יחד עם זאת ראו הפועלים בהתארגנותם במפלגות כמכוונת בעיקר להשגת מטרה לאומית. “פועלי ציון" - מעין סניף בא"י, של "פועלי ציון" העולמית. בתחילת דרכה נשאה אופי מרכסיסטי (קומוניסטי). עפ"י תפיסתה יש להקים בא"י מדינה על יסודות סוציאליסטיים, דבר שיושג רק במלחמת מעמדות. המפלגה נתפסה בעיניהם, כאמצעי להחדרת רעיונות פוליטיים. - יותר אוניברסאלית בגישתה מאשר "הפועל הצעיר". מטרותיה ופעולותיה: עסקה בכל בעיות התנועה הציונית, בבעיות חברתיות, כלכליות ופוליטיות; עודדה את השמירה העצמית ביישוב וחבריה היו ממייסדי אגודת "השומר". בין הבולטים: יצחק בן-צבי, יחזקאל חנקין, אלכסנדר זייד ודוד בן גוריון.

“הפועל הצעיר" - קטנה יותר מ"פועלי ציון" ממנה התפלגה. מפלגה זו שנוסדה בא"י והבינה את המציאות המיוחדת של תנועת פועלים בא"י והתרכזה לכן במציאות חייו של הפועל העברי וברווחתו, ולכן גם הקימה לדוגמה: מטבחי פועלים, לשכות עבודה וחדרי חולים. כיבוש העבודה העברית השלטת השפה העברית. דחתה את התפיסה המרכסיסטית הם יצאו מהמציאות של חיי הפועל העברי בא"י והאמינו בזיקה לא"י, במקום עבודה ובעבודה עברית. מבין ראשיה בלטו אהרון דוד גורדון ויוסף ויתקין.

בתחילה היה פער גדול בין שתי המפלגות, אך בהדרגה, למרות הבדלי הגישות ביניהן, חלה התקרבות ביניהן: חברי "פועלי ציון" הבינו, כי אי אפשר להתעלם מהמציאות בה נתון הפועל העברי, ולכן גם הם החלו לתמוך בערכי העבודה העברית, השפה העברית וההתיישבות העובדת. שתי המפלגות פעלו כאחת בחזית כיבוש העבודה וההתיישבות ולמען הטבת תנאי חייו של הפועל בארץ. נוסף לשתי המפלגות נוצרו ארגוני פועלים על-מפלגתיים.

למרות הבדלי הגישות בין “הפועל הצעיר" ל"פועלי ציון" פעלו שתי המפלגות כאחת בחזית כיבוש העבודה וההתיישבות ולמען הטבת תנאי חייו של הפועל בארץ. נוסף לשתי המפלגות נוצרו ארגוני פועלים על-מפלגתיים.

מסגרות ביטחוניות / כיבוש השמירה - ארגון "השומר" בעיות הביטחון הטרידו את המושבות, וריבוי מעשי השוד והגזל מצד הבדווים וערביי הכפרים השכנים הגבירו את תחושת חוסר האונים בקרב האיכרים. ב- 1907 התכנסה קבוצת פעילים מקרב מפלגת "פועלי ציון" (רוח ההגנה פיעמה בנפשם עוד מימי הפוגרומים של 1904 ברוסיה. "...לא מספיק לכבוש קרקע ולהשיג עבודה, יש גם להגן עליהם. זהו חלק בלתי נפרד מהמהפכה הציונית..." ), ובראשם ישראל שוחט ויצחק בן צבי, והחליטה על ייסוד ארגון חשאי בשם "בר גיורא”. ישראל שוחט נבחר לעמוד בראש. לאגודה הייתה מטרה כפולה: כיבוש השמירה וכיבוש העבודה. בשילוב שניהם ראו ערובה לתחיית העם בא"י. ב- 1909, קם במקומו ארגון "השומר" ששימש כארגון רחב יותר מ"בר גיורא". מטרת איגודים הללו הייתה כיבוש השמירה והעבודה. הרצון להיות עובד אדמה נבע מרצונם של צעירים אידיאליסטים לבנות יהודי חדש, פועל עברי, איש חזק, אוחז בנשק, רוכב על סוסים ולא יהודי עפ"י הסטריאוטיפ הגלותי והאנטישמי. חברי ארגון "בר גיורא" ו"השומר", למדו ואמצו את מנהגי הארץ, ולכן נהגו להתלבש כמו ערבים, לדבר ערבית, להיות בקשרים טובים עם ערבים, שהיו הרוב בא"י. ארגונים אלו גם תרמו בהקמת התיישבויות משלהם, למשל: ארגון "בר-גיורא" הקים בסֵגִ'ריה שבגליל קולקטיב שהיה בסיס אח"כ ליסוד הקבוצה. בתחילה "בר-גיורא" ו"השומר" הבטיחו הגנה למושבות הגליל, אח"כ ארגון "השומר" הפך לארגון רחב- ארצי והבטיח שמירה גם למושבות זיכרון יעקב, חדרה ורחובות (בדרום). חברי "השומר" לא ויתרו על רעיון העבודה וההתיישבות. הם קיבלו על עצמם משימות של החזקת קרקע, עיבודה, הכשרתה והשמירה עליה. אנשי "השומר" הבינו, כי אין ערך לשמירה בלי עבודה. בשנת 1920 נפסקה פעילות "השומר" בעקבות הקמת ארגון ה"הגנה".

ממאפייני ארגון ה"שומר": שמירה והגנה: הנחת היסודות להגנת הישוב בכללותו. התיישבות חדשה: ראית עבודה חקלאית יעד עיקרי, הוקם לגיון העבודה שעסק בכיבוש שטחי קרקע, והכשיר את חבריו להתיישבות קולקטיבית. גבורה קולקטיבית: הדגש הגבורה הקולקטיבית ולא את הגבורה האישית. גבורה המושתת על צוות מאורגן ועזרה הדדית. מושבי ספר להתיישבות והגנה: הקפת גבולות הארץ במושבי ספר. יחסים עם הערבים: נהג בכבוד ובהגינות בערביי א"י, אך הסתבך בתופעות של גאולת דם עקב שמירתו על חיי בני המושבות ועל רכושם. גוף אליטיסטי: השומר פעל כאגודה סגורה. חברים חדשים התקבלו לארגון רק לאחר הכשרה (אמון ברכיבה על סוסים, לימוד ערבית), ותקופת ניסיון של שנה, אשר אושרה באסיפת חברים שנתית.

מסגרות חינוכיות ותרבותיות פיתוח השפה העברית, מוסדות חינוך, ריב הלשונות חידוש תחיית השפה העברית- השפה העברית מאז תקופת בית שני, הייתה שפה מתה. יהודים השתמשו בכל מקום בגולה בשפת המקום או בשפת דיאלקט שזהו ניב מיוחד ליהודים כמו היידיש ו/או הלאדינו. העברית הייתה רק שפת הקודש, קראו בה בתורה בבית הכנסת, ואסור היה להשתמש בה בשפת יום ביום. בעידן הלאומיות במאה ה- 19, היה ברור שאחד מסימני הלאום הוא שפה, כך לדוגמא המדינה הגרמנית החדשה התיימרה ללכד יחד את כל דוברי הגרמנית, כך גם המדינה האיטלקית החדשה. לציונים ולתנועה הציונית היה ברור שחייבים לתת לאומה היהודית שפה אחת משותפת לכולם, לכן היה ברור לחברים שהתכנסו לקונגרס הציוני ה-1 בבאזל (1897), שחייבים לפעול להגברת הרגש הלאומי והתודעה הלאומית, באמצעות שפה אחידה ליהודים. למרות שהעברית לא הייתה בשימוש יום יומי היא הייתה משותפת לכל היהודים.

אליעזר בן-יהודה, מחייה השפה העברית - נולד בווילנה בשנת 1858 נפטר בירושלים בשנת 1922. בשנת 1881 עלה לא"י. בן-יהודה, המזוהה עם תחיית השפה העברית, שם לעצמו מטרה להפוך את העברית לשפה יום-יומית, כחלק מהמפעל הציוני: עם ישראל בא"י בשפת ישראל. בן-יהודה הקים את הבית העברי הראשון בעולם, בו הנהיג את הדיבור העברי, ובנו איתמר זכה לכינוי "הילד העברי הראשון". ייסד עיתונים משלו "מבשרת ציון" וה"צבי" ושם הוא יצא נגד הקנאות הדתית של אנשי היישוב הישן ונגד כספי החלוקה, ואף ישב בכלא בעקבות הלשנות של החוגים החרדיים בפני השלטונות העותומאניים. בשנת 1890 יסד עם דוד ילין וד"ר מזיא את "ועד הלשון העברית" (האקדמיה ללשון העברית) ושימש יו"ר שלו. מפעל חייו היה חיבור המילון העברי הגדול שבו כלל את רבים מחידושי הלשון שלו. בשנת 1890 הוקם ביפו בית הספר היסודי הראשון ששפת ההוראה בו הייתה עברית.

"מלחמת השפות" / "ריב הלשונות" - בתקופת העלייה הראשונה והשנייה נעשו צעדים ראשונים לביסוס השפה העברית: פתיחת גני ילדים במושבות, מפעלו של אליעזר בן-יהודה, הקמת "הסתדרות המורים העבריים" (1903), הקמת הגימנסיות העבריות ביפו ובירושלים, עיתונות עברית ופעילות של סופרים עבריים (ברנר, עגנון). מבין עשרות בתי ספר ביישוב החדש, רק שישה לימדו עברית, אך היישוב העברי הצעיר ניהל מאבק עקשני על חדירתה של הלשון העברית, גם לבתי"ס שבחסותם של גופים פילנתרופיים כגון חברת "כל ישראל חברים" (כי"ח) וחברת "עזרה", שלא היו ציוניות וביקשו להפיץ תרבות צרפתית וגרמנית. ככל שהתבסס מעמדו של היישוב העברי, כן גברה שאיפתו להשליט רוח לאומית עברית בכל מוסדות החינוך ולהשתחרר מאפוטרופסות זרה בתחום זה. שאיפה זו גרמה לסכסוך חמור, בין ראשי היישוב לחברת "עזרה" הגרמנית בשנים 1914-1913, סכסוך הידוע בשמו “מלחמת השפות". "עזרה" הקימה וקיימה מוסדות חינוך שונים בארץ מגני ילדים ועד מוסדות ללימוד מקצועי. כאשר יזמה, בשיתוף עם נדבנים יהודיים ועם מוסדות התנועה הציונית, את הקמתו של מוסד "טכניקום" (הטכניון לעתיד), ולידו את ביה"ס הריאלי, לא היו ראשי העסקה מוכנים להכיר בעברית כשפת ההוראה העיקרית של מוסד זה ושל בי"ס תיכון שע"י. המורים בכל מוסדות החינוך של "עזרה" השביתו את הלימודים כאות מחאה על גישה זו. עד מהרה הצטרפו מורים ממוסדות חינוך אחרים, וראשי היישוב תמכו בשביתה מתוך מאמץ להפוך את השביתה למאבק עקרוני ולהעביר את מוסדות החינוך בארץ לחסות מוסדות היישוב. המאבק לא יכול היה לצאת אל הפועל ללא סיוע כספי מקיף של על מוסדות התנועה הציונית, ואכן ראשי התנועה, ובעיקר שמריהו לווין, צ'לנוב ואחד העם תמכו בשביתת המורים ובהקמת מסגרות חינוך חדשות, ושבהן הייתה העברית שפת ההוראה היחידה. ערב מלחמת העולם הראשונה נכנעה הנהלת "עזרה". הוחלט שב"טכניקום" ילמדו, בשלב ראשון, מתמטיקה ופיזיקה בעברית. כשפרצה מלחמת העולם סיימה "עזרה" את פעולותיה בא"י. השפה העברית הייתה השפה השלטת בכל מוסדות החינוך של היישוב החדש. משמעות המאבק: ניצחון השפה העברית; ביטוי לרגשות הלאומיים ביישוב היהודי ששאפו להשתחרר מאפוטרופסות זרה; פרישת מורים ותלמידים מרשת "עזרה" סייעה להקמת מוסדות חינוך עבריים עצמאיים. למשל, בית המדרש למורים בירושלים בהנהלת דוד ילין, וביה"ס הריאלי בחיפה; "כיבוש" השפה העברית מצטרף לשורת הישגיה הגדולים של העלייה השנייה: כיבוש העבודה העברית וכיבוש השמירה העברית.