היסטוריה לבגרות/תוכנית לימודים היסטוריה א' - תשס"ט/הגישות השונות בתנועה הציונית בנוגע למטרתה העיקרית של התנועה, ולדרכים להגשמתה
מתוך ויקיספר, אוסף ספרי הלימוד והמדריכים החופשי.
 |
דף זה זקוק לעריכה, על מנת שיתאים לסטנדרטים של ויקיספר העברי לצורך זה ייתכנו סיבות אחדות: פגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון הטעון שיפור או צורך בהגהה. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה שלו. |
תוכן עניינים |
[עריכה] העמדות המשותפות לכל הציונים
- כל היהודים שייכים לאומה אחת אשר מבוססת על עבר,דת ותרבות משותפים וגם על עתיד משותף על בסיס הגדרה עצמית.
- היהודים הסכימו כי הפעילות הלאומית-מדינית תעשה ע"י היהודים באופן עצמאי,תוך גיבוש מסגרות ומוסדות יהודיים והשקעת כל הכוחות בהשגת המטרה תוך כדי חיפוש בני ברית.
- הזרמים השונים הבינו כי האמנסיפציה היא לא הפיתרון לבעיית היהודים שכן היא הגבירה את האנטישמיות,רק אם תהייה מדינה ליהודים- תיעלם האנטישמיות(מלבד אחד העם שחשב שראשית יש לפתור את בעיית חוסר התודעה הלאומית של היהודים קודם ורק לאחר מכן להקים מדינה)
[עריכה] חילוקי הדעות ביחס למימוש יעדיה של התנועה הציונית
התפקיד של כל הזרמים בציונות היה אחד:ליכוד העם היהודי בעל תודעה לאומית אחת ובניית מדינה עצמאית,אך למרות התפקיד המשותף הדרך הייתה שונה.כל זרם רצה לבנות את המדינה בדרך שונה וגם היה ויכוח על האופי של המדינה העתידה לקום. הזרמים שהיו:ציונות מדינית,ציונות מעשית,ציונות רוחנית,ציונות סינטתית,ציונות דתית-לאומית,ציונות סוציאליסטית.
[עריכה] 1.הציונות המדינית
בנימין זאב הרצל נולד בהונגריה בשנת 1860 בבית יהודי מתבולל ולמד משפטים בוינה.הוא נתקל לראשונה בגילויי אנטישמיות בעת לימודיו.כאשר היה עיתונאי הוא נחשף לתופעות אנטישמיות רבות כמו פרשת דרייפוס שגרמו להרצל לגבש תפיסה לגבי הבעיה של העם היהודי ולגבי פתרונה הרצוי.את תפיסתו הוא ביטא בסיפרו "מדינת היהודים"
הבעיה של העם היהודי:
- האמנסיפציה לא העניקה שוויון ולא ביטלה את האנטישמיות לכן היא לא פיתרון
- התבוללות לא פתרון שכן את היהודים נשנאו על רקע מוצאם
- בעית האנטישמיות היא בעיקרה בעיה לאומית של העם היהודי.
הפיתרון לבעיה: מכיוון שהבעיה היא לאומית כן חייב הפיתרון להיות לאומי.הפיתרון הוא הקמת מדינה יהודית ריבונית בסיוע המעצמאות והכרתם (כלומר השגת צ'ארטר מהשליט התורכי בא"י)המדינה תהייה יהודית,דמוקרטית,מתקדמת ושוחרת שלום.
הציונות המדינית התנגדה לעליה ולהתיישבות יהודית בא"י כל עוד לא הושג אישור בינ"ל.מתנגדיה של גישה זו טענו שהדבר עלול להביא את התנועה הציונית לקיפאון.
(בקיצור : להרצל לא הפריע איזה שפה ידברו בארץ. מה שכן הפריע לו זה שהוא רצה שהקמת המדינה תהיה "חוקית").
[עריכה] 2.הציונות המעשית
הציונות המעשית בעצם בישרה את ראשית התנועה הציונית,היא קמה בתגובה פרעות 1881-1883 ברוסיה כששני מנהיגיה הבולטים היו ד"ר פינסקר והרב מוהליבר.זרם זה נקרא גם חיבת ציון.דוגמאות נוספות לאנשים פעילים בתנועה היו:ארתור רופין,הנטקה,אוטו וארבורג.אנשי חיבת ציון התנגדו למדיניות של הרצל ואמרו שהעלייה ארצה והתיישבות בה הם בראש סדר העדיפויות בעצם לקבוע עובדות בשטח.
ד"ר פינסקר (רופא יהודי משכיל מתבולל מרוסיה) קבע בספרו אוטואמנסיפציה- "שחרור עצמי" שהאמנסיפציה לא באמת תעזור ליהודים להשתלב ולא תעלים את האנטישמיות אלא רק עליה למדינה יהודית שתקום היא הפיתרון.לציונים המעשיים היו הישגים חשובים עד 1914 בקניית קרקעות בארץ ובהתיישבות.
(בקיצור : טענו כי לא ניתן לחכות לאישור ולכן יש עכשיו לבנות וכדומה. הם לא הכישו את הציונות המדינית).
[עריכה] 3.הציונות הרוחנית
גישה של "אחד העם" (שמו הספרותי של אשר גינצבורג) אשר היה מנהיג חשוב בציונות הרוחנית וביקר את דרכן של הציונות המעשית והמודרנית.אחד העם פרסם בשנת 1880 מאמר בו מתח ביקורת על ההתיישבות בא"י וטען כי תחילה יש להשקיע בטיפוח תרבות יהודית ועברית.בנוסף הוא דחה את תפיסתו של הרצל ש"צרת היהודים היא צרה פיזית שפיתרונה היא פיתרון טריטוריאלי(הקמת מדינה) וטען כי "צרת היהודים" היא חוסר תודעה לאומית שפתרונה הוא הקמת מרכז לאומי רוחני בא"י אליו יעלו רק המעולים שבעם שיהיה מודל לכל יהדי התפוצות וילכד את כל חלקי העם לאומה אחת ורק לאחר מכן שכולם יהיו מלוכדים תחל העלייה וההתיישבות.
(בקיצור : אחד העם שאף למדינה רוחנית בעלת אופי המסורת היהודית בנוסף לערכים ליברליים וסציאליסטיים)
[עריכה] 4.הציונות הסינתטית
גישה שבראשה עמד חיים וייצמן ותומכת בהשגת צ'ארטר בתמיכת מעצמות העולם. הגישה משלבת בין הציונות המדינית לבין הציונות המעשית. הגישה ביקשה להדגיש את היסודות הלאומים של הציונות, לא להיכנע לדעות קדומות דתיות, לשמור על הדמוקרטיה הפנימית בהרכב הקונגרסים ובמוסדות הציוניים ולהעמיק (להתעסק יותר) בבירורים הרעיוניים (ברעיונות האפשריים) ובפעילות התרבותית (ובפעילות התרבותית).
(קיצור : שילוב בין הציונות המדינית והמעשית)
[עריכה] 5.הציונות הדתית לאומית
הראשה עמד הרב ריינס והוא הקים מרכז מיוחד תחת השם "מרכז רוחני – מזרחי". תוך זמן קצר הפך למוקד המחנה הציוני הדתי. הרב ריינס היה מראשוני הרבנים שתמכו ברעיון הציוני וראו בו כלי להתחלת הגאולה ע"י שיבת העם היהודי לא"י.הציונות הדתית הלאומית טיפחה שיתוף פעולה בין דתיים וחילונים בתנועה הציונית. היא שאפה לבנות את הישוב היהודי בא"י על בסיס התורה וההלכה.
(בקיצור : שיתוף בין חרדים לחילונים)
[עריכה] 6. הציונות הסוציאליסטית
בראש זרם זה עמדו נחמן סירקין ודוב בורוכוב.לזרם היה תפקיד משמעותי בבניין א"י.הם הבינו שהאנטישמיות לא תעלם ותמכו בהעברת המאבק של הפוליטריון היהודי למדינה יהודית שתקום בא"י שם יוכל להתנהל המאבק בין המעמדות.יש להקים בא"י חברה שיתופית שלא תנצל את היחיד והיא תהייה מבוססת על עזרה הדדית ועל בעלות העובדים על הייצור.
(בקיצור : סוציאליסטים)
| - | הגישות השונות בתנועה הציונית בנוגע למטרתה העיקרית של התנועה, ולדרכים להגשמתה | - |
טיפוח תרבות ציונית (שיח ציוני, שפה, עיתונות, ספרות) התנועה הציונית יצרה בגולה שיח ציוני שמטרתו הייתה לשנות את התודעה של היהודים ולגייסם לעשייה לאומית - ציונית. בשנת 1901 התארגנה סיעה בתנועה הציונית שקראה לטפח פעילות תרבותית ציונית רבת הקף . הם ראו צורך בשילוב של ה"רוח העברית" וה"תרבות הכללית". בפרוגראמה, בתכנית הפעולה שלהם, כתבו: "חשובות ביותר הן עבודות כהרחבת ידיעת הלשון העברית ודברי ימי ישראל...מאידך נחוץ להפיץ ידיעות כלליות בקרב המוני העם, כדי להרים, על ידי כך, את דרגת השכלתו ולהכשירו לידי הבנת הרעיון הלאומי". מאחר שרעיונות הסיעה ומטרותיה התקבלו על דעת הרוב בתנועה הציונית ופעולות החינוך והתרבות היו לחלק בלתי נפרד מפעולות התנועה הציונית פסקה הסיעה להתקיים כסיעה עצמאית.
השיח הציוני כלל מספר נושאים: שלילת הגולה והיהודי הגלותי ויצירת "יהודי חדש", יהודי בעל שרירים, עובד אדמה ועובד כפיים שינוי ההתייחסות לא"י - הפיכתה ממושא לכמיהה דתית, לחבל ארץ בעל משמעות לאומית שיש לגאול ע"י פעולה אקטיבית בידי אדם ולא לחכות למשיח. הדבר נעשה תוך מתן פרשנות מחודשת להיסטוריה היהודית ושימת דגש על ההיבטים הלאומיים ולא על ההיבטים הדתיים. לא עוד היסטוריה של סבל, פסיביות וניסים אלא היסטוריה אקטיבית ורציונאלית. למשל חג החנוכה שהיה חג דתי, הפך להיות לדוגמה לפעולה לאומית אקטיבית, תוך שימת דגש על המקבים הגיבורים. מטרת הפרשנות המחודשת של ההיסטוריה הציונית הייתה להחליף את הבסיס הדתי של הקיום היהודי בבסיס לאומי חילוני. מבטויי התרבות הציונית בגולה: הקמת מנהיגות מודרנית , פוליטית , שסמכותה נובעת מהעם ונרכשת באמצעים דמוקרטיים כמו בחירות לקונגרס הציוני . עיתונות יהודית- במאה ה-19 יצאו לאור באירופה כ- 1500 עיתונים יהודיים, חלקם בשפה העברית. העיתונים עסקו בחקר ההיסטוריה היהודית והגבירו את תחושת השותפות ההיסטורית של היהודים בגולה. הם הוו גם במה עליה שגשגה הספרות היהודית והתפתחה הלשון העברית. העיתונים גם תרמו חלק בעיצוב דעת הקהל היהודית ובגיבוש הרעיון הציוני. דוגמאות לעיתונים: עיתון "המגיד", שהופיע בפרוסיה בשפה העברית, עיתון "המליץ", שהופיע באודסה בשפה העברית. התארגנות קבוצות- בכל רחבי אירופה מתארגנות קבוצות יהודים לביצוע פעילות ציונית משותפת. בהתכנסותם ביטאו את תמיכתם ברעיון הציוני. במפגשים אלו הרבו לעסוק בבעיותיו של העם היהודי ובדרכי פתרונן האפשריות. בנוסף התקיימו בהם שיחות וויכוחים אידיאולוגיים. חינוך – בסוף המאה ה19 התפתח ברוסיה ובארצות אחרות ה"חדר המתוקן" אשר שילב לימודי קודש מסורתיים עם לימודים כלליים ולימודי עברית בעברית. בין 1899 ל1903 הוקמו כ- 900 חדרים מתוקנים. "חדרים מתוקנים" הוקמו גם בארצות האסלאם והדגישו את הלאומיות היהודית. תרבות- הוקמו מועדוני תרבות וספריות עבריות. הופצו עיתונים בעברית ועיתונים אשר עסקו בשאלת העם היהודי ובתרבות יהודית. לדוגמא: "די וועלט"- שבועון בגרמנית שנוסד ע"י הרצל במטרה להפיץ את הרעיון הציוני וההיסטוריה של עם ישראל. הביא מידע רב על הנעשה ביהדות, על בעיות השעה, המדיניות, הכלכלה, הספרות והאומנות היהודית. העיתון "השילוח" בעריכתו של אחד העם (בין השנים 1895-1902) בו השתתפו טובי הסופרים והכותבים העבריים באותה תקופה. הסופר יוסף חיים ברנר הוציא לאור את הירחון "המעורר" אשר השפיע רבות על צעירי העלייה השנייה. בבגדד הוקם חוג לקריאת עיתונים ציוניים. חידוש והדגשת חגים יהודיים בעלי משמעות לאומית- חגים אשר יש בהם משמעות לאומית וזיקה לארץ ישראל הודגשו והועלו נס.חנוכה למשל, קיבל משמעות מיוחדת בהיותו חג המציין את גבורת המעטים כנגד הרבים ואת התקומה הלאומית. גם טו בשבט קיבל משמעות מיוחדת והדגשה בו אכילת פירות מארץ ישראל.
