אזרחות לכיתה ט'/הרשות המחוקקת: הכנסת

מתוך ויקיספר
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

הכנסת היא בית המחוקקים של מדינת ישראל. הכנסת נבחרת אחת לארבע שנים ובה מאה ועשרים חברים, כשכל אחד מכונה "מנדט" - שפירושה כוח ביצוע.

הכנסת נבחרת בבחירות דמוקרטיות ובה יושבים נציגי העם שמחליטים החלטות בהתאם להכרעת הרוב. לקראת הבחירות, כל מפלגה מציגה את המצע שלה בפני העם, בו היא מפרטת את השקפת עולמה, תפיסות העולם שלה וכו', והיא עושה זאת באמצעות מסע תעמולה שמציג בפני האזרחים את המצע שלה.

הבחירות לכנסת - בחירות דמוקרטיות[עריכה]

כאמור, הבחירות לכנסת הן בחירות דמוקרטיות וחייבות לענות על כל הכללים הדמוקרטיים (ניתן לזכור זאת באמצעות ראשי התיבות כח משה)

  • כלליות - כל אזרח מעל גיל 18, ללא הבדל דת גזע ומין, רשאי להשתתף בבחירות.
  • חשאיות - כל אזרח מצביע מאחורי פרגוד באופן חשאי ואין איש יודע למי הצביע.
  • מחזוריות (עתיות/תקופתיות) - הבחירות מתקיימות אחת לזמן הקבוע בחוק (בישראל כל 4 שנים).
  • שוויוניות - כל קול שווה קול - כלומר: כל קולות האזרחים שווים ללא הבדל ביניהם.
  • התמודדות חופשית - כל אדם המעוניין להתמודד רשאי לעשות כן ובתנאי שהוא מעל גיל 21 ואין לו אות קלון.

שיטת הבחירות בישראל[עריכה]

כל מדינה קובעת לעצמה את שיטת הבחירות בה האזרחים בוחרים את השלטון. יש מספר סגנונות ומספר חלוקות של שיטות הבחירות, ובישראל נהוגה השיטה הארצית-יחסית:

  • ארצית - כל המדינה היא אזור בחירה אחד, ובכל הארץ בוחרים לאותם נציגים במפלגות השונות (כלומר: משה מבאר שבע ויוסף מהרצליה בחרו שניהם במפלגת 'סתם' - שניהם בחרו באותם המועמדים לכנסת).
  • יחסית - המפלגות מקבלות מספר מקומות בכנסת באופן יחסי למספר הקולות שקיבלו בבחירות עצמן.

מההחלטה על בחירות ועד חלוקת המנדטים[עריכה]

החומר הבא אינו בחומר הלימוד, אך נכון יהיה ללמוד עליו.

ההחלטה על הבחירות מתקבלת בכנסת באחד משני המקרים: כאשר הכנסת מסיימת קדנציה (זמן כהונה) של ארבע שנים, אז הבחירות נערכות ביום שלישי האחרון של חודש נובמבר. במקרה השני, הבחירות מוקדמות ע"י הכנסת אם הממשלה אינה זוכה לרוב (בהצבעת אי אמון).

עם קבלת ההחלטה ועד לביצועה ההליך נמשך שלושה חודשים, במהלכו מוציאה ועדת הבחירות המרכזית (בה מכהנים אנשים בלתי תלויים ומשפטנים)פנקס בוחרים בו פרטי כל בעלי זכות ההצבעה שביום הוצאת פנקס הבוחרים מלאו להם 18 והם חיים עפ"י מידע שמקבלת הוועדה ממקורות שונים כמו ביטוח לאומי ומשרד הבריאות (מי שמלאו לו 18 אחרי חתימת פנקס הבוחרים לא רשאי להצביע בבחירות, גם אם ביום הבחירות הוא/היא כבר מעל גיל 18). פנקס הבוחרים מכיל את כל בעלי זכות ההצבעה כאמור, ולצורך הדוגמה נניח שמדובר ב-3,000,000 (שלושה מיליון) בעלי זכות בחירה.

הבחירות מתקיימות בתאריך שנקבע ע"י הכנסת ווועדת הבחירות מקבלת אליה רשימות של מפלגות שונות המעוניינים להתמודד בבחירות הקרובות. כל מפלגה אשר 1000 אזרחים חתמו על תמיכה בה ובכפוף לתשלום מסוים - יכולה להתמודד בבחירות. ועדת הבחירות מכינה בכל קלפי פתקיות הצבעה ומסדרת את כל חלוקת הקלפיות ברחבי הארץ. בכל קלפי יושבים יו"ר אחד ושני סגנים וכל מפלגה רשאית לשלוח משקיף מטעמה לפקח על תהליך הבחירות בתוך הקלפי.

בתום יום הבחירות כל קלפי מעביר למוקד המרכזי את המספר הכללי של האזרחים שפקדו את הקלפי והצביעו בו (לצורך הדוגמה שלנו, נניח ש-2,000,000 אזרחים הצביעו). אז מתחיל "הסינון" ו"זורקים" את כל הקולות הפסולים - שני פתקים במעטפה, שתי מעטפות, פתקים לבנים, פתקנים לבנים עם כיתוב עליהם, פתקים קרועים וכו'. לצורך הדוגמה שלנו נניח ש-300,000 קולות היו פסולים. כעת אנו עומדים על 1,700,000 קולות כשרים. כעת מחשבים את אחוז החסימה שעומד על 2.5%, כלומר, כל מפלגה שתיכנס לכנסת צריכה לקבל לפחות 2.5% מהקולות הכשרים. לדוגמה שלנו מדובר ב-42,500 קולות. בודקים כל מפלגה כמה קולות קיבלה כל מפלגה, וכל מפלגה שקיבלה פחות מ-2.5% (בדוגמה שלנו 42,500 כאמור) בדיוק, כלומר אפילו קול אחד פחות מ-2.5% אינה נכנסת לכנסת וכל הקולות שהיא קיבלה "נזרקים" מהסך הכולל. לצורך הדוגמה שלנו, נניח שמספר מפלגות לא עברו את אחוז החסימה, וסך הקולות שהן קיבלו יחדיו מגיע ל-350,000 קולות. אם כך, כעת מפחיתים מ-1,700,000 הקולות את הסכום הנ"ל והרי לנו 1,350,000 קולות כשרים לאחר כל ההפחתות. את הסכום שמתקבל לאחר ההפחתות השונות מחלקים ב-120 ומקבלים מה שוויו של מנדט אחד מבחינת קולות. בדוגמה שלנו מדובר ב-11,250 קולות למנדט. כעת סופרים כמה קולות קיבלה כל מפלגה ומעניקים לה את מספר המנדטים בו היא זכתה. כלומר, אם מפלגת הליכוד לדוגמה קיבלה 180,000 קולות, היא תקבל 16 מנדטים וכך הלאה.

אולם, קרוב לוודאי שאף מפלגה לא תקבל בדיוק את מספר הקולות שיוביל אותה למנדט שלם. לכן, כל מפלגה חותמת לפני הבחירות על הסכם עודפים עם מפלגה שדומה לה מבחינה רעיונית (כלומר: סביר להניח שהעבודה תחתום עם מרצ ולהפך, שהליכוד יחתום עם קדימה ולהפך וכו'). את שארית הקולות של המפלגה מעבירים אל המפלגה איתה היא חתמה על הסכם עודפים ושהיא הקרובה ביותר להשלמת מנדט. בכך למעשה יוצרים שווי של מנדט לכל מפלגה.

בסיום כל התהליך מכריזה ועדת הבחירות כמה מנדטים קיבלה כל מפלגה.

מושגים בפוליטיקה הישראלית[עריכה]

  • מפלגה - רשימה של אנשים שמתאגדים תחת רעיון משותף ומציעים עצמם לבחירה לבית הנבחרים.
  • סיעה - הנציגים של המפלגה שמייצגים אותה בכנסת, אם המפלגה עברה את אחוז החסימה.
  • אחוז חסימה - אחוז שנקבע שעל-פיו, רק מי שעובר אותו רשאי להיכנס לכנסת. בישראל נהוג כיום שאחוז החסימה הוא 2.5%, כלומר: רק מפלגה שבחרו בה לפחות 2.5% תיכנס לכנסת.
  • קואליציה - אוסף המפלגות המתאחדות תחת רעיון משותף בכנסת עצמה, ויחד מסכמות על הסכם קואליציוני שמגדיר את יעדי הקואליציה. לקואליציה חייב להיות רוב של 61 ח"כים לפחות בכנסת. מתוך הקואליציה בוחרים את השרים, כאשר ראש הממשלה הוא תמיד ח"כ ולרוב הוא ראש המפלגה הגדולה בכנסת.
  • אופוזיציה - אוסף המפלגות שלא הסכימו על קו משותף עם הקואליציה והן מתנגדות לפעולתה של הקואליציה. בניגוד לקואליציה, לאופוזיציה לא צריך להיות מכנה משותף.
  • יו"ר הכנסת - יושב הראש של הכנסת אחראי על סדר היום של הכנסת ועל סדר ההצבעות. הוא גם ממלא מקומו של נשיא המדינה כשזה אינו נמצא במדינה או לא יכול לתפקד (כאשר נבצר ממנו לתפקד).
  • מליאה - האולם המרכזי של הכנסת, בו יושבים 120 החברים בכנסת.
  • ועדת הכנסת - בכנסת עובדות ועדות שאחראיות על פעילות הממשלה. ועדות אלה מקבלות החלטות שהממשלה מחויבת לכבד ולעבוד על-פיהן. בנוסף, ועדות אלה מאשרות או דוחות חוקים שהציעו.

תפקיד הכנסת כמפקחת וכמבקרת הממשלה[עריכה]

תפקיד חשוב נוסף בידי הכנסת. בנוסף להיותה מחוקקת חוקים, היא גם מפקחת על פעילות הממשלה, והיא יכולה לעשות זאת באמצעות מספר אמצעים:

  • הצעה לסדר היום - כל חבר כנסת רשאי להציע הצעה לסדר היום, והכוונה היא שהוא יכול לבקר את פעילות הממשלה ולדון על פעילות זו על בימת הכנסת. יו"ר הכנסת אחראי על הכנסת ההצעה אל סדר היום של המליאה בהתאם להחלטתו.
  • שאילתא - כל ח"כ רשאי לשאול את השרים השונים בנוגע לתפקודם, ובנוגע להחלטות של המשרד בראשותו הם עומדים. בכך, כל שר יודע שהוא חשוף בפני ביקורת והוא יכול להישאל בכל רגע נתון אודות פעילותו.
  • הצבעת אי אמון - בממשל פרלמנטרי, כמו בישראל, הממשלה חייבת להישען כל הזמן על אמון הכנסת. הכנסת חייבת לגבות את פעילות הממשלה, וברגע שלממשלה אין רוב בכנסת - היא נופלת וניגשים לבחירות חדשות. האופוזיציה בכנסת אחראית גם היא לבקר את פעילות הממשלה והיא מנסה בכל רגע נתון לבדוק אם קיים לממשלה רוב בכנסת, באמצעות הצבעות אי-אמון, כלומר: הצבעה שאם תתקבל - הממשלה תיפול.
  • חוק התקציב - הכנסת היא זו הקובעת את התקציב, היא קובעת כמה כספים יושקעו באיזה תחום ובכך היא גם מפקחת על הממשלה, ויכולה להעלות שאלות וסוגיות מסוימות לפני חוק התקציב. התקציב מוגדר כחוק ומחויב להתקבל בכנסת עד חודש מרץ, ואם לא - נחשב הדבר כהצבעת אי-אמון בממשלה.
  • ועדות חקירה פרלמנטריות - לכנסת סמכות להקים ועדת חקירה בנושא מסוים שתבחן את פעילות הממשלה. ועדה זו הנה ועדה מקצוענית שמביאים בפניה עדויות אודות התנהגות הממשלה בתחום הנדרש חקירה.

חוקי היסוד[עריכה]

חוקי היסוד הם קבוצת חוקים, המגדירים את עקרונות המשטר במדינה. לחקיקת חוקי יסוד במדינת ישראל חשיבות רבה. בישראל עדיין אין חוקה, ולכן לא קיים מנגנון שינחה, שישפיע ושירסן את המחוקק. את התפקידים הללו ממלאים חוקי היסוד וחוקים אלו ביום מן הימים יהיו הפרקים בחוקה שתיכתב.

חוקי היסוד אינם חוקים רגילים:

  • ההצבעה על חוק יסוד חייבת להיות ברוב מיוחד (רוב של 2/3 או ¾ מהכנסת).
  • ניסוח חוק היסוד הוא קצר וכללי. מתוכו יגזרו החוקים הנוספים, והחוקים אינם יכולים לסתור את חוקי היסוד באותו התחום.
  • החוק עוסק בסמכויות שלוש הרשויות, בזכויות הפרט וביחסיו של הפרט עם הרשויות.

בישראל חוקקו עד היום מספר חוקי יסוד:

  • חוק יסוד הכנסת - מגדיר את פעילות הכנסת, הסמכויות שלה, התפקידים שלה וכו'.
  • חוק יסוד הממשלה - מגדיר את פעילות הממשלה הסמכויות שלה, התפקידים שלה וכו'.
  • חוק יסוד השפיטה - מגדיר את פעילות הרשות השופטת, הסמכויות שלה, את התפקידים שלה, את תפקידי בג"ץ ובית המשפט העליון וכו'.
  • חוק יסוד נשיא המדינה מגדיר את התפקידים של הנשיא ואת הסמכויות שלו.
  • חוק יסוד הצבא מגדיר כיצד על הצבא לנהוג, מהם התפקידים, כפיפות שלטונית ועוד.
  • חוק יסוד מנהל מקרקעי ישראל קובע כי כל קרקעות המדינה אשר נקנו ע"י קרן קיימת לישראל לפני קום המדינה וכל הקרקעות שישראל כבשה ב-1948 הנם קרקעות בבעלות המדינה ולא של אנשים פרטיים, למעט קרקעות שנקנו באופן פרטי לפני קום המדינה בשלטון הטורקי והבריטי.
  • חוק יסוד ירושלים בירת ישראל קובע כי ירושלים המאוחדת תהיה תמיד תחת שלטון ישראלי וכי היא תשאר בירתה של ישראל.
  • חוק יסוד מבקר המדינה מגדיר את הסמכויות, התפקידים והפעילות של מבקר המדינה.
  • חוק יסוד חופש העיסוק מגדיר את הזכות לחופש העיסוק של כל אדם בישראל, מגדיר מהו עיסוק וכיצד יש להפעיל חוקים בנושא זה בפועל.
  • חוק יסוד כבוד האדם וחירותו - חוק יסוד חשוב מאוד, שקובע את הזכויות הדמוקרטיות של בני האדם במדינה.

תפקיד הכנסת כמחוקקת חוקים[עריכה]

כל חבר כנסת רשאי להציג בפני מליאת הכנסת בקשה לחוקק חוק. כמוהו רשאית לעשות זאת גם הממשלה.

מבחינת תהליך החקיקה, קיים הבדל בין חוק שהממשלה מבקשת לחוקק לבין חוק שחבר כנסת מבקש לחוקק. אולם גם חוק שהממשלה מציעה וגם חוק שח"כ מציע חייב לעבור ברוב שלוש הצבעות (שנקראות קריאות) וכן אישור של ועדת הכנסת בנושא ע"י הצבעה.

הגשת הצעת חוק[עריכה]

  • חוק שמגישה הממשלה לכנסת נקרא הצעת חוק ממשלתית, והיא מועברת לכנסת לאחר שרוב השרים בממשלה הצביעו בעדה.
  • חוק שמגיש ח"כ יחיד לכנסת נקרא הצעת חוק פרטית והיא עוברת בנוסף לשלוש קריאות עוד קריאה טרומית (הסבר בהמשך).
  • חוק שמגישים קבוצת ח"כים נקראת הצעת חוק משותפת.

לאחר קבלת החוק בקריאה טרומית ו/או בקריאה ראשונה מועברת הצעת החוק לוועדת הכנסת העוסקת בנושא זה. בכנסת יש מספר ועדות קבועות אליהן מגיעים החוקים. יו"ר הוועדה קובע את סדר היום ואת סדר ההצבעות:

  • ועדת הכנסת
  • ועדת חוץ וביטחון
  • ועדת הכספים
  • ועדת הכלכלה
  • ועדת הפנים ואיכות הסביבה
  • ועדת החינוך והתרבות
  • ועדת העבודה והרווחה
  • ועדת חוקה, חוק ומשפט
  • ועדת העלייה והקליטה
  • הוועדה לביקורת המדינה

בכל אחת מהוועדות יושבים 19 חברי כנסת הנבחרים מבין 120 הח"כים. לקואליציה יש רוב בכל הוועדות ומספר הח"כים מטעם מפלגה בכל ועדה נקבע עפ"י גודלה בכנסת, לדוגמה: אם מפלגת קדימה היא הגדולה ביותר, לה יהיה בכל ועדה את מספר הח"כים הגדול ביותר, עפ"י האחוז בו היא אוחזת בכנסת (אם 20% מהחברים בכנסת הם מקדימה, 20% מחברי כל ועדה יהיו מקדימה).

תהליך חקיקת הצעת חוק ממשלתית[עריכה]

הממשלה יכולה כאמור להגיש לכנסת הצעות לחוק. הצעות אלו נקראות "הצעות חוק ממשלתיות", והן מוגשות אל הכנסת לאחר דיון מקדים בממשלה. שלבי החקיקה הם:

  • שלב מקדים -
    • החוק מנוסח ע"י שר כלשהו במשרד ממשלתי.
    • החוק מוצג בפני הממשלה והיא מאשרת אותו (אם לא - הוא לא מוגש לכנסת).
    • החוק עובר ליועץ למשפטי לממשלה לכתיבתו מבחינה משפטית כדי להעביר אותו לכנסת לקריאה ראשונה.
  • קריאה ראשונה - מתקיים דיון במליאת הכנסת על נוסח החוק. אם החוק עובר בקריאה ראשונה הוא ממשיך לוועדה המטפלת. אם הוא לא עובר - הוא מורד מסדר היום והצעת החוק מתבטלת.
  • טיפול בוועדה המטפלת - לכל נושא יש ועדת כנסת האחראית על תחום זה. הצעת החוק הממשלתית עוברת לוועדה המטפלת ושם דנים בסעיפים השונים בחוק ומנסחים אותם ניסוח משפטי. לאחר הניסוח הוועדה מצביעה על החוק.
  • קריאה שנייה - הכנסת מצביעה על כל סעיף מסעיפי החוק ועורכת דיון בנושא אם יש הסתייגויות (התנגדויות). אם היו הסתייגויות חוזר החוק לוועדה, שם הוא מתוקן בהתאם להסתייגויות וחוזר לכנסת להצבעה. אם אין הסתייגויות הוא עובר לקריאה שנייה במליאה - אם החוק עבר הוא ממשיך לקריאה שלישית. אם לא - הוא מתבטל.
  • קריאה שלישית - הצבעה אחרונה על החוק בכללותו.
  • חתימות - על החוק חותמים ראש הממשלה, השר או השרים הממונים על ביצוע החוק, נשיא המדינה ומוטבע חותם המדינה.

תהליך חקיקת חוק פרטית של ח"כ[עריכה]

תהליך החקיקה של ח"כ פרטית זהה להצעת חוק ממשלתית החל משלב הקריאה הראשונה, אולם עד הקריאה הראשונה יש שלב טרומי:

בשלב הטרומי יוזם החוק מקבל על כך אישור מהסיעה שלו, לאחר מכן מקבל אישור מיו"ר הכנסת ואז הצעת החוק מונחת על שולחן המליאה לקריאה טרומית.

במליאה, יוזם הצעת החוק מציג את החוק בפני הח"כים השונים, לאחר מכן מתקיים דיון בנושא ובסוף הדיון נערכת קריאה טרומית. אם ההצעה התקבלה היא עוברת לוועדה המטפלת בנושא שבו עוסק החוק והיא מכינה אותו משפטית לקריאה שנייה. מכאן התהליך זהה להצעת חוק ממשלתית.

קישורים חיצוניים[עריכה]