אזרחות לבגרות/פלורליזם, סובלנות והסכמיות
פלורליזם[עריכה]
פלורליזם (ריבוי שונות בחברה) הוא ערך ועיקרון בדמוקרטיה. העיקרון מדבר בהכרה בזכות קיומן של דעות, השקפות שונות, צרכים ורצונות שונים בחברה. הפלורליזם הוא ההכרה בזכותן של הקבוצות השונות זו מזו במדינה לבטא את עצמן וכן להתארגן בקבוצות, להתאגד ולממש את האינטרסים שלהן. כאשר מדינה דמוקרטית מאפשרת חופש פלורליסטי, הקבוצות השונות בחברה מבחינה דתית, חברתית, כלכלית וכו', שומרות על הזהות הייחודית שלהן תוך בסיס משותף מאחד לחברה כולה.
הפלורליזם בא לידי ביטוי בתחומים שונים:
- התחום הכלכלי – ריבוי ארגוני עובדים ואיגודים מקצועיים הוא בסיס לקיום אינטרסים משותפים, כמו ארגון המורים, ארגון האחיות וכו'
- התחום החברתי – ריבוי ארגונים חברתיים, כשלכל אחד מהם מטרות משלו בתחום העשייה החברתית, כמו ויצ"ו, נעמ"ת וכו'
- התחום התרבותי-חינוכי – ריבוי ארגונים הפועלים במישור התרבותי-חינוכי, כמו אגודת שוחרי המוסיקה המזרחית וכו'.
- פלורליזם במבנה החוקתי-מוסדי – שלוש רשויות נפרדות – המחוקקת, המבצעת והשופטת; וכן רשויות שלטון מקומיות בעלי אוטונומיה כזו או אחרת, כל אלו מאפשרים פיזור העצמה הפוליטית בין גופים שונים.
- פלורליזם פוליטי – ריבוי מפלגות, אשר מטרתן להגיע לשלטון, בניגוד לארגונים ולהתאגדויות השונות.
כל אזרח רשאי להיות חבר במספר תחומים, ארגונים ואגודות ככל העולה על רוחו.
הריבוי (הפלורליזם) נותן ביטוי למרכיבים חשובים ביותר לדמוקרטיה, אשר מראש רואה, כידוע, את בני האדם כשונים זה מזה, אך שווים זה לזה.
- קבלת השונות של האדם זה מזה. בני האדם שונים בצרכיהם, השקפותיהם והאינטרסים שלהם.
- פיזור הכוח בחברה ויצירת איזון. בניגוד למשטר שאינו דמוקרטי, השלטון אינו מצוי בידו של אדם/גוף אחד.
- מתן אישור (לגיטימציה) למאבקי כוח בין מפלגות וארגונים שונים זה מזה במטרות ובאינטרסים שלהם.
- השתתפות האזרחים בפוליטיקה ומימוש שלטון העם, וזאת באמצעות הפלורליזם הפוליטי בו כל אחד יכול להיות חבר במפלגה שהוא מאמין במצע הפוליטי שלה.
אם כן, הפלורליזם הוא הכרה בקיום קבוצות שונות בעלות דעות ואינטרסים שונים, דבר הגורם לתחרות חופשית בין הקבוצות השונות. תחרות זו חשובה מאוד לדמוקרטיה והיא תנאי הכרחי לקיום חברה דמוקרטית עם זאת, הקבוצות חייבות להסכים בין עצמן על נושאים מרכזיים כמו משטר, כללי המשחק הפוליטי וכו', וזאת כדי שהדמוקרטיה לא תהפוך לאנרכיה.
הפלורליזם, כאמור, הוא אחד מעמודי התווך החשובים בדמוקרטיה, וזאת כיוון שהיא רואה חשיבות עליונה בכך שלכל אחד תינתן הזכות להביע את דעתו, לממש את האינטרסים שלו ולפעול בחירות.
סובלנות[עריכה]
בשביל לקיים בחברה את הפלורליזם, יש צורך לאמץ את ערך הסובלנות – ההכרה בכבודו של האדם ובחירותו להיות שונה מאחרים, להאמין, לחשוב ולנהוג עפ"י דרכו, כמובן כל עוד אינו פוגע בזולת או עובר על החוק.
סובלנות הכוונה לקבל את כל בני האדם באשר הם ללא הבדל דת, גזע, מין, לאום, צבע, אמונה וכו'. סובלנות היא ערך עליון וחשוב, כי רק כאשר ניתן לבני האדם להתבטא בחירות ונקבל את האפשרות לשמוע אותם, רק אז נאפשר פלורליזם אמיתי.
"אני שולל מכל וכל את מה שאתה אומר, אבל אגן עד מוות על זכותך לומר את הדבר" (וולטיר), משמע – אני לא מסכים עם הדברים של האחר, אך מחובתי הדמוקרטית לדאוג שהוא ישמיע אותם, גם אם הם נוגדים את דעותיי, את האינטרסים שלי או את מצפוני.
במשטרים שאינם דמוקרטים קיימת אמת אחת שהיא היחידה ואין שנייה לה. במשטר דמוקרטי המצב הוא הפוך, שכן הוא מבוסס על כך שאין אמת מוחלטת. כתוצאה ישירה לספקנות הזו באשר לאמת הנכונה, נובע צורך הסובלנות, כיוון שאיש אינו יודע הרי מהי הדרך הנכונה באמת.
מקורה של המילה סובלנות במילה "סבֵל", כלומר: אנו צריכים לסבול בדמוקרטיה גם כאשר הדבר אינו עומד באותה דעה עם דעתנו או עם השקפות העולם שלנו. אדם חילוני חייב להיות סובלני כלפי הדתי; הדתי חייב להיות סובלני כלפי החילוני וכו'.
- הסובלנות מבטיחה את מימוש זכויות הפרט בחברה הדמוקרטית, בה לכל אחד הזכות לחופש הביטוי לדעות שונות, חופש ההתארגנות וכו'.
- סובלנות פוליטית מאפשרת תחרות חופשית ופתיחות במערכת הפוליטית לרעיונות שונים ואף מנוגדים או לא מקובלים ל"רוב". כך הרוב שומר על זכויות המיעוט.
- סובלנות מאפשרת למיעוטים השונים להתבטא, היא מאפשרת לאופוזיציה (המפלגות שאינם בשלטון) להביע את דעותיה השונות כלפי השלטון ובכך מניחה את הבסיס הלגיטימי לחילופי שלטון, שהוא תנאי הכרחי למשטר דמוקרטי תקין.
- הסובלנות תורמת ליציבות המשטר והחברה, כיוון שהיא מאפשרת לקיים ויכוח בין הדעות השונות עפ"י כללי הדמוקרטיה וזאת ללא אלימות, גם בנושאים אידיאולוגיים ונושאים טעונים אחרים.
לדוגמה, כאשר הסקיבידי טוילט ניסה לתקוף את אנשי המצלמה, אנו הבנו כי הסובלנות שלהם אינה קיימת והם סתם לא סיגמות
הסכמיות[עריכה]
על מנת שהחברה הדמוקרטית הפלורליסטית תוכל להתקיים, עליה להגיע להסכמיות - הסכמה רחבה (קונצנזוס) בנושאים מרכזיים. ההסכמות צריכות להיות בנוגע למספר רמות:
- הסכמה על המסגרת של המדינה – הסכמה ומתן לגיטימציה לקיומה של המדינה בגבולות קבועים (לא רק גבולות פיזיים אלא גם גבולות חוקתיים, מבניים, פדרליים ועוד).
- הסכמה על צורת המשטר ותמיכה במשטר.
- קבלת השלטון שנבחר בבחירות כשלטון לגיטימי.
ככל שגדלה רמת ההסכמה בנושאים המרכזיים הקובעים את אופייה של החברה והמדינה, וככל שגדלה הלגיטימציה לאופי המשטר ולקיום השלטון, כך המדינה יציבה יותר.
המצב בישראל הוא שאמנם שוררת הסכמה רחבה בין כלל האזרחים לגבי אופייה הדמוקרטי של המדינה. אך קיימות מחלוקות בנושאים מרכזיים כמו דת ומדינה, כינון חוקה וגבולות המדינה.
בהצלחה בבגרות!